בש"פ 5534/22

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור פלילי בתיק עבירת מין. הערעור נדחה לאחר שהשופט הגיע למסקנה כי החלטותיו של בית משפט קמא היו מוצדקות ומעוגנות בחוק. בשקלול התשתית הראייתית למעצרו של המערער, הדגישה השופטת כי בשלב זה, תפקידו של בית המשפט הוא להעריך האם הראיות הגולמיות מציגות סיכוי סביר להרשעה, השונה מקביעת אשמה מעבר לספק סביר. השופטת הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי קיימת תשתית ראייתית מספקת למעצרו של המערער. כמו כן, השופט הדגיש את חומרתן של עבירות המין והכיר בכלל לפיו שחרור עבריינים כאלה דורש נסיבות חריגות. המערער לא הציג נסיבות מיוחדות המצדיקות חלופת מעצר. יתר על כן, השופט נתן משקל להמלצתו השלילית של שירות המבחן, אשר הביע פעמיים חשש מתכונות אישיותו של המערער ומהסיכון לפגיעה חוזרת. השופט ציין כי חריגה מהמלצות אלה צריכה להתרחש רק במקרים חריגים ולא מצא סיבות משכנעות לעשות כן במקרה זה. לפיכך, החלטות הערכאה הנמוכה יותר אושרו, והערעור נדחה.