ע"א 2378/08

תקציר

למערערים ולמשיב היה הסכם פשרה, אשר לטענת המערערים הופר. המערערים הגישו שתי תביעות רצופות נגד המשיב. התביעה הראשונה, שהוגשה בשנת 1995, ביקשה לאכוף את הסכם הפשרה ולתבוע פיצויים בגין הפרתו. התביעה השנייה, שהתבססה על עילות שונות, ביקשה לבטל את העברת המניות לצד שלישי ולהחזיר את המניות למערערים. התביעה השנייה נדחתה, כאשר בית המשפט מצא כי המשיב לא הפר את הסכם הפשרה. המשיב טען אז כי דחיית התביעה השנייה מהווה res judicata, ומונעת מהמערערים לדון מחדש באותה עילת תביעה בתובענה הראשונה. בית משפט קמא הסכים ודחה על הסף את התביעה הראשונה. בערעור מצא בית המשפט כי המשיב לא העלה את טענת ההשתק בהזדמנות הראשונה, והורה לדון בתיק לגופו. טענת המשיב כי שתי התביעות התבססו על אותם טעמים ותשתית עובדתית, ולפיכך מהוות השתק עילה, נבחנה אך נדחתה בסופו של דבר. בית המשפט קבע, כי המערערים לא יכלו לכלול את התביעה השנייה בתביעה הראשונה, שכן פסק הדין הראשון ניתן רק שנים לאחר הגשת התביעה השנייה. יתר על כן, המשיב לא העלה את טענת ההשתק לעילה בהזדמנות הראשונה, והתנאי הראשוני להשתק כזה - היכולת לכלול את כל הטענות הנובעות מאותה מטריצה עובדתית בתביעה אחת - לא התקיים. הערעור התקבל, החלטת בית משפט קמא בוטלה, ובית משפט השלום נדרש לדון בתביעת המערערים לגופה. כן חויב המשיב להשיב את כל התשלומים ששילמו המערערים ולכסות את שכר טרחת עורך דינם.