ע"א 3253/02

תקציר

פסק הדין נסוב סביב בקשה להארכת מועד בערעור הנובעת מרע"א 2225/01. המבקש ביקש רשות ערעור, שניתנה ביום 27.2.02, והערעור אמור היה להינתן בתוך 30 יום. הערעור הוגש בסופו של דבר ב-18 באפריל 2002. המשיב ביקש להידחות, בטענה כי אין נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המועד. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, תוך ציון הנסיבות הייחודיות של המקרה. להבדיל מתרחישים טיפוסיים בהם ציפיותיו של המשיב שלא להגיש ערעור עשויות להיות סבירות, במקרה זה מדובר בהמשך ישיר של הליך רשות הערעור. המשיב היה מודע לכוונותיו של המבקש ולערעור הצפוי. מסקנה סבירה של ויתור לא הייתה מוצדקת בשל חוסר המעש הקל של המערער, במיוחד בהתחשב בזכות האישית הקונקרטית המונחת על כף המאזניים. השיהוי בן שלושת הימים לא פגע באופן מהותי בציפיותיו הלגיטימיות של המשיב, מה גם שהם המתינו שלושה שבועות לאחר המועד האחרון להגשת בקשה לפיטורים. ההחלטה מכירה בזכותה של המערערת לערער תוך שהיא מורה לה לכסות את הוצאות המשיב, בסך 2,500 ₪, בשל השיהוי הבלתי מוסבר. יש לציין כי החלטה זו גם מאריכה את המועד האחרון להגשת ערעור נגדי ל-15 יום מיום מתן פסק הדין. פסק הדין מדגיש את הפגיעה הבלתי מידתית בדחיית הערעור ומעדיף הארכות במקרים כאלה, במיוחד נוכח הזכות החוקתית לערער.