ע"פ 4541/90

תקציר

המערער במקרה זה הורשע במספר עבירות הקשורות לסמים לפי סעיפים 7(א), 7(ב) ו-13 לפקודת הסמים המסוכנים ונידון לתשע שנות מאסר בסך הכל. עם זאת, לאחר בחינה מדוקדקת של הראיות שהוצגו, נראה כי ההרשעה אינה נתמכת בראיות מספיקות. הפרקליטות נסמכה במידה רבה על הודאתו של יוסי ביטון, שהיה בתחילה נאשם שותף באותו כתב אישום אך בהמשך הודה בעובדות והורשע בנפרד. הודאתו של ביטון, שהוקלטה בכתב, הפלילה את המערער. עם זאת, בחינה מדוקדקת מגלה כי הודאתו של ביטון נסובה סביב העובדות שהובילו להרשעתו שלו עצמו ולא התמקדה ספציפית במעורבותו של המערער. יתר על כן, ההודאה נעדרת פירוט ואינה מתיישבת עם ציר הזמן של האירועים, במיוחד בהתחשב באשפוזו של המערער במהלך עסקאות הסמים הנטענות. גם עדותה של העדה שרית חרמון, שטענה כי ראתה את המערער מקבל סמים מביטון באחת ההזדמנויות, אינה חד משמעית ואינה מספקת לוח זמנים ברור. גרסתה סותרת את עצמה בנוגע לתדירות קבלות הסמים, והיא הודתה כי מעולם לא ראתה את המערער נותן סמים לביטון. עדותו של חרמון, בהיותה בלתי עקבית ונעדרת פרטים מהותיים, אינה יכולה להוות בסיס מוצק להרשעת המערער. ראיה נוספת היא מזכר משטרתי המתעד את דבריו של ביטון ביום מעצרו. עם זאת, אמירות אלה לא היו קשורות באופן מהימן למערערת ולא עליהן הסתמך בית משפט קמא בפסק דינו. באופן משמעותי, הן סותרות ראיות אחרות בדבר מקום הימצאו של המערער במועד הקובע. ככלל, הראיות שהוצגו אינן מבססות באופן משכנע את אשמתו של המערער מעבר לספק סביר. לפיכך, הערעור מתקבל, ההרשעה מבוטלת, והמערער זוכה מכל אשמה, מה שהביא לשחרורו מהכלא במקרה זה.