רע"א 3663/13

תקציר

במקרה דנן בסכסוך בין המבקשת לבין המשיב על הפרות לכאורה של הסכמי שכירות ופיקוח, פסק תחילה בית משפט השלום במידה רבה לטובת המשיב, דחה את הטענות הקשורות לחוזה השכירות אך אישר חלקית את הטענות הנוגעות להסכם הפיקוח. בעקבות זאת חויב המשיב לשלם למבקש סך של 1,002,473 ₪ בצירוף הוצאות משפט. לאחר מכן ערער המשיב על החלטת בית משפט השלום וביקש עיכוב ביצוע בנימוק שהמבקש אינו פעיל וההחזר לא יהיה סביר אם הערעור יתקבל. בית המשפט המחוזי החליט לעכב את ביצוע מחצית הסכום שנפסק, וחייב את המחצית השנייה להיות מופקדת אצל בית המשפט. המבקש ביקש רשות ערעור על החלטה זו, בטענה לטעויות פרוצדורליות ולנזקים אפשריים מאיחור בתשלום. עם זאת, בית המשפט העליון סירב להעניק חופשה, בקובעו כי טיפולו של בית המשפט המחוזי במאזן הנוחות ובסטנדרטים הפרוצדורליים מצוי בגבולות החוק, והדגיש כי יש להפעיל עיכוב ביצוע באיפוק אלא אם קיים סיכון ממשי לעוול. לפיכך, המוקד היה לזרז את הליכי הערעור בבית המשפט המחוזי מבלי להתערב בהחלטת העיכוב, ובכך לשמר את ההלכות הפרוצדורליות הקיימות עד להכרעה בערעור המהותי.