חדל"פ 18600-02-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **תיק:** עחדל"פ 18600-02-26 פרידמן נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז חיפה והצפון ואח' **בית משפט:** בית משפט השלום בחיפה **השופטת:** ענבל קרן **נושא הדיון:** בקשת חייב (להלן: "היחיד") לפטור מתשלום עירבון בערעור שהגיש על הכרעת נאמן בתביעת חוב, בהתאם לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן: "החוק"). **העובדות הרלוונטיות:** היחיד הגיש ערעור על הכרעת נאמן בעניין תביעת חוב שהוגשה על ידי נושה. בית המשפט הורה במקור על הפקדת עירבון בסך 667 ₪, והיחיד הגיש בקשה לפטור מתשלום זה. במקביל, הגיש היחיד שלושה ערעורים נוספים על הכרעות נאמן אחרות, ובהם בקשות דומות לפטור מעירבון. **טענות היחיד:** 1. **מצב בריאותי וכלכלי קשה:** היחיד בן 64, סובל ממחלות קשות (קרוהן, סרטן, סוכרת, פגיעות בכתפיים), נקבעה לו נכות גבוהה, והוא מרותק לביתו. מצבו הבריאותי משפיע על יכולתו להתנהל ולהתפרנס. 2. **פגיעה בזכות הגישה לערכאות:** היחיד טוען כי חובת הפקדת ערובה עלולה להפלות ולהכביד על מי שאין לו אמצעים, ובכך לפגוע בזכות הגישה לערכאות. לטענתו, חיובו בעירבון "ינעל את דלתות בית המשפט". 3. **סיכויי הערעור - ספק בתוקף החוב:** היחיד טוען כי תביעת החוב הוגשה על ידי נושה שאינה חברת נציגות הבית המשותף, אינה בעלת דירה בבניין ואינה מתגוררת בו. כמו כן, ישנם לכאורה אי-סדרים בשם הנושה ובחתימתה, ואין לו היכרות עמה או חוב כלפיה. **טענות הנאמן:** 1. **סמכות לחייב בעירבון:** הנאמן טוען כי תקנה 135(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "תסד"א") מחייבת הפקדת עירבון בערעור, וכי היעדר התייחסות מפורשת בתוספת השלישית לחוק לערובה בערעור על החלטת נאמן מהווה "לקונה" (מצב בו החוק אינו מתייחס למקרה מסוים) ולא "הסדר שלילי" (מצב בו העובדה שהחוק אינו מתייחס למקרה מסוים משמעה שהוא אינו חל). 2. **סכום העירבון זניח:** לטענת הנאמן, סכום העירבון (667 ₪) הוא "טיפה בים" ביחס להוצאות פוטנציאליות אם הערעור יידחה. 3. **יכולת כלכלית של היחיד:** הנאמן טוען כי היחיד לא התייחס לאפשרות שמשפחתו תסייע לו בתשלום, וכי דמי המחיה החודשיים שלו (5,754 ₪) גבוהים יחסית. הוא אף מציין כי היחיד לא מיצה את האפשרויות מול הלשכה לסיוע משפטי. 4. **זכויות במקרקעין ועיזבונות:** הנאמן טוען כי ליחיד זכויות בלתי מבוטלות במקרקעין ובעיזבונות, וכי ניתן להשתמש בזכויות אלו כעירבון. 5. **ערעור סרק:** לטענת הנאמן, מדובר בערעור "סרק" בעניין טכני, שכן ברור ליחיד כי יש לו חוב לנציגות הבית המשותף. הוא טוען כי השינוי בהרכב הנציגות אינו מבטל את החוב, וכי אין רלוונטיות לכתובתו הנוכחית של הנציג. **הכרעת בית המשפט:** בית המשפט, השופטת ענבל קרן, דחה את בקשת היחיד לפטור מתשלום עירבון. **נימוקי ההחלטה:** 1. **פרשנות תקנה 135(א) לתסד"א:** השופטת קיבלה את עמדת הנאמן כי קיימת סמכות לחייב בהפקדת ערובה גם בערעור על הכרעת נאמן, אף אם הדבר אינו מפורט בתוספת השלישית באופן ספציפי. היא נסמכה על פסיקות קודמות (עחדל"פ 27073-02-25 אדטו, רחד"פ 43721-07-25 אדטו) אשר ראו בכך "לקונה" ולא "הסדר שלילי", וקבעו כי קיים חוסר היגיון באבחנה בין ערעור על החלטת ממונה לבין ערעור על החלטת נאמן, כאשר כל אלו כרוכים בפגיעה כלכלית למשיבים. 2. **מניעת עומס על בתי המשפט ופגיעה במשיבים:** השופטת הדגישה את הצורך למנוע מצב בו יחידים יוכלו להגיש ערעורים מרובים על החלטות נאמנים ללא כל ערובה לתשלום הוצאות המשיבים, דבר שעלול לגרום לעומס על בתי המשפט ול"חסרון כיס" למשיבים. 3. **מצב כלכלי וזכויות גישה לערכאות:** * **סכום העירבון המופחת:** בית המשפט ציין כי העירבון הועמד על שליש מהסכום הנקוב בתוספת השלישית, וזאת נוכח העובדה שהיחיד מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי. * **חובת תשלום גם בהליכי חדלות פירעון:** השופטת ציטטה את ההלכה לפיה המחוקק קבע חובת תשלום אגרה וערובה גם למי שמצוי בהליכי חדלות פירעון, תוך קביעת סכומים מופחתים, אך לא פטור מוחלט. * **זכויות במקרקעין ועיזבונות:** בית המשפט הדגיש כי ליחיד יש זכויות במקרקעין ו/או בעיזבונות, וכי היחיד לא פירט מאמצים לגיוס התשלום המופחת. * **ריבוי ערעורים:** בית המשפט התייחס לכך שהיחיד הגיש 4 ערעורים שונים, וכי סכום העירבון המופחת אינו בהכרח יכסה את הוצאות המשיבים אם כל הערעורים יידחו. 4. **סיכויי הערעור:** השופטת ציינה, מבלי לקבוע מסמרות, כי התרשמה בשלב זה כי סיכויי הערעור נמוכים. **החלטה סופית:** בקשת היחיד לפטור מתשלום עירבון נדחתה. היחיד יפקיד את הערבון עד לתאריך 30.3.2026, שאם לא כן, יימחק הערעור. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **פרשנות "לקונה" לעומת "הסדר שלילי":** ההחלטה מדגישה את הנטייה הפרשנית לראות בחוסר התייחסות מפורשת בחוק למקרה מסוים כ"לקונה" (חסר שיש למלאו) ולא כ"הסדר שלילי" (כוונת המחוקק לאסור). במקרה זה, החלטת בית המשפט המחוזי (במקרה אדטו) מחזקת את המגמה לראות בחוסר ההתייחסות לערובה בערעור על החלטת נאמן "לקונה" שניתן למלאה באמצעות תקנה 135(א) לתסד"א. * **איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין הבטחת הוצאות:** בית המשפט מכיר בחשיבות זכות הגישה לערכאות, אך מוצא כי היא אינה אבסולוטית. במקרים בהם קיימת סכנה לשימוש לרעה בהליך, לעומס יתר על מערכת המשפט, או לפגיעה כלכלית במשיבים, ניתן לחייב בהפקדת עירבון, גם אם מדובר בסכום מופחת. * **הליכי חדלות פירעון כהליך בעל דרישות דיוניות:** ההחלטה מאששת כי הליכי חדלות פירעון, אף שהם נועדו לשקם את החייב, אינם פוטרים באופן גורף מחובות דיוניות כמו הפקדת עירבון, אלא אם כן המחוקק קבע זאת במפורש. יש להביא בחשבון את מטרות ההליך – שיקום כלכלי, אך גם שמירה על האינטרסים של הנושים והמערכת השיפוטית. * **שיקול דעת בית המשפט לגבי עירבון:** בית המשפט מציג את מגוון השיקולים הכרוכים בהחלטה על עירבון: מצבו הכלכלי של המערער, סיכויי הערעור, עומס על בתי המשפט, וצורך להגן על המשיבים. * **התמודדות עם ריבוי הליכים:** בית המשפט מתייחס לכך שהיחיד הגיש מספר רב של ערעורים. הדבר מחזק את הטענה בדבר הצורך בעירבון, שכן מספר ערעורים עלול להעיד על שימוש לרעה בהליך או על ניסיון לדחות את הקץ, וכך להגדיל את ההוצאות הכרוכות בהליך. * **זכויות עתידיות כעירבון:** ההתייחסות האפשרית לזכויותיו של היחיד במקרקעין ובעיזבונות כעירבון משקפת את הגישה להשתמש בכל מנגנון אפשרי להבטחת הוצאות, כאשר האמצעים המקובלים (כסף נזיל) אינם זמינים. בסופו של דבר, ההחלטה מבהירה כי חרף מצבו הבריאותי הקשה של היחיד והצורך להגן על זכות הגישה לערכאות, החובה להפקיד עירבון (גם אם מופחת) נועדה להבטיח את תקינות ההליך השיפוטי, למנוע שימוש לרעה בו, ולהגן על זכויותיהם של הנושים והמשיבים.