בג"צ 953/11

תקציר

פסק הדין בערעור אזרחי 7668/16 מתמקד בתחולתו ובפרשנותו של סעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי לגבי עסקאות שנעשו בתום לב בין הממונה לבין גורמים אחרים על מקרקעין הנחשבים לרכוש ממשלתי. המקרה נובע מהמחלוקת על קרקעות במצפה כרמים, שם ההסתדרות הציונית, על פי הסכם הרשאה עם הממונה, הקצתה קרקעות להתיישבות ישראלית. המערערים טענו כי הקרקע לא נתפסה כדין על ידי הצבא, וערערו על תוקפה של העסקה. בית המשפט המחוזי מצא כי הצדדים המעורבים סברו בתום לב כי הקרקע תפוסה ולכן נכללה בהסכם ההרשאה. עם זאת, בית המשפט העליון העלה סוגיות בדבר החריצות הראויה ותום הלב הנדרשים בסעיף 5, וציין כי אמונתם הסובייקטיבית של הצדדים אינה מספיקה בשל קיומם של שלטי אזהרה ואי בחינה נאותה של מעמדם המשפטי של המקרקעין. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי ההסתדרות הציונית והמינהל האזרחי לא פעלו בתום לב סובייקטיבי מוחלט, ובכך פגעו בהפעלת תקנת השוק למתן תוקף לעסקה. הערר התקבל, והוביל לסילוק מתנחלים ישראלים מאדמות המחלוקת, אלא אם כן יבוצעו התאמות מתאימות על ידי המדינה בתוך 36 חודשים. בנוסף, הורה בית המשפט למשיבים להפסיק את הבנייה ולפנות את המבנים שנבנו באופן בלתי חוקי, כאשר פעולות עתידיות תלויות בהסדרי המדינה לפתרונות חלופיים למתנחלים. ההחלטה מדגישה את האיזון הקריטי בין זכויות הקניין על-פי המשפט הבינלאומי לבין האחריות המנהלית בשטחים שבמחלוקת.