פ"ה 47665-01-14

תקציר

פסק דין זה דן בטענותיהם של 146 שוטרים המשרתים במחוז יהודה ושומרון, בדבר הפחתת שכרם בעקבות יישום סיכום בין-משרדי חדש. הסיכום שינה את הקריטריונים לתשלום תוספות פעילות לשוטרים, מה שהביא לירידה ברמת הפעילות הנוספת וכתוצאה מכך לירידה בשכרם של חלק מהקצינים המשרתים בתפקידי מינהל ביהודה ושומרון. התובעים טענו כי המדינה הייתה צריכה לקבוע "דור מעבר", ולהבטיח כי צמצום הפעילות לא ייכנס לתוקף אלא לאחר סיום שירותם או מעבר לתפקיד אחר, בטענה כי ההחלטה הייתה בלתי סבירה, בלתי מידתית והתקבלה בחוסר תום לב. עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה. בית המשפט קבע כי למדינה, כמעסיקתם של השוטרים, יש סמכות לשנות באופן חד-צדדי את תנאי העסקתם, לרבות תנאי השכר, כל עוד הדבר נעשה מטעמים ענייניים ועומד במבחן הסבירות, המידתיות וההגינות. בית המשפט מצא כי הסיכום נחוץ לתיקון עיוותי שכר במשטרה וכי הוראות המעבר שנקבעו היו סבירות ומידתיות. עוד נקבע כי החלטת המדינה שלא ליצור דור מעבר הייתה מוצדקת בשל הצורך בשינוי והפגיעה המוגבלת שנגרמה להם, מה גם שרוב התובעים כבר צברו ותק גבוה. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי השינוי חל על מספר רב של שוטרים, ורק מיעוטם חוו ירידה בשכרם. גם טענת התובעים לחוסר הגינות וחוסר תום לב נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי עבודת המשטרה שהובילה להחלטה התנהלה בגלוי, והתובעים היו מודעים להפחתת השכר האפשרית. כמו כן, בית המשפט קבע כי הקבוצה השוויונית הרלוונטית לטענת האפליה של התובעים היא כלל קציני המשטרה המנהלית ברחבי הארץ, ולא אלה המשרתים באזור חברון, שכן אלה ניצבים בפני סיכונים ואתגרים ייחודיים. ככלל, פסק הדין אישר את שיקול הדעת של המדינה בשינוי מדיניות השכר ומצא כי סיכום שנת 2012 שירת את המטרה הנדרשת של תיקון עיוותי שכר תוך מזעור הפגיעה בתובעים. למרות שהתביעה נדחתה, בית המשפט בחר שלא לפסוק הוצאות בהתחשב בנסיבות המקרה.