בג"צ 2612/94

תקציר

העותר, אזרח ישראלי המתגורר בקריית ארבע שבגדה המערבית, ערער על חוקיות מעצרו המינהלי עליו הורה מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (המשיב מס' 1) מכוח צו בדבר מעצר מינהלי (הוראת שעה) (יהודה ושומרון) (מס' 1226), התשמ"ח-1988. בעתירה נטען כי רק שר הביטחון יכול להורות על מעצרו, בהיותו אזרח ישראלי, וכי סמכותו של המפקד חלה אך ורק על תושבי האזור. זאת ועוד, טען העותר כי החוק הישראלי חל על אזרחים ישראלים בשטחים וכי היה מקום להשתמש בחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים) ולא בצו הכללי לצורך מעצרו. בג"ץ קבע כי למפקד האזור יש סמכות על כל האנשים באזור בענייני ביטחון ושלום הציבור. העיקרון הטריטוריאלי של המשפט הישראלי לא שלל את סמכותו של המפקד לעצור את העותר, וכך גם את קיומו של חוק סמכויות שעת חירום. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המפקד הפעיל באופן סביר את שיקול דעתו בבואו להורות על מעצרו של העותר על סמך מידע חסוי אודות מעורבותו של העותר בפעילות אלימה. העתירה לצו ביניים על תנאי נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת המפקד הצבאי.