ב"ל 15753-03-20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה שהגיש תובע שטען כי מחלת הריאות שלו נגרמה כתוצאה מחשיפה תעסוקתית. בית הדין מינה שני מומחים אשר הגיעו שניהם למסקנה כי אין קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובעים לבין מחלתם. חוות הדעת של המומחים היו מפורטות, מנומקות ומבוססות על שיקול דעתם המקצועי. בית הדין לא מצא הצדקה חריגה לסטות מחוות דעת אלה, למרות טענות התובע להפך. עוד דחה בית הדין את בקשת התובעת לביטול חוות דעתו של המומחה הראשון ולמינוי מומחה שלישי. השופטת שקלה את זכויותיה הפרוצדורליות של התובעת ומצאה כי הן קיבלו את יומם כראוי בבית המשפט. יתר על כן, בית הדין דחה את טענת האפליה של התובעת, בקובעו כי היא אינה רלוונטית למקרה הנדון. לסיכום, קיבל בית הדין את חוות דעתם של המומחים שמונו והחליט לדחות את התביעה. לשני הצדדים הייתה זכות ערעור משפטית תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, והצו המקובל להוצאות בוטל בשל אופיו הביטחוני של ההליך.