תו"ב 16293-08-21

תקציר

הנתבעים בתיק פלילי טענו כי הואשמו שלא בצדק בעבירות בנייה, שכן דיירים אחרים באותו בניין ביצעו עבירות דומות מבלי שהועמדו לדין. בית המשפט הסכים כי אכיפה בררנית של החוק מהווה פגיעה חמורה בצדק ובהגינות. על פי הפסיקה, על מנת שטענה לאכיפה בררנית תצליח, על הנתבע להראות תחילה כי קיימים מקרים דומים נוספים המצדיקים התייחסות מקבילה. שנית, עליהם להראות כי אי העמדה לדין במקרים אלה מהווה אכיפה בררנית פסולה. לבסוף, אם מתקיימים שני התנאים הראשונים, על בית המשפט להחליט אם לדחות את האישום או למצוא פתרון מתון יותר. במקרה זה, הסברה של התובעת כי פעולות אכיפה ננקטות רק כאשר קיימת "הוקעה" והיעדר משאבים לפעול בכל מקרה כזה לא התקבל כהצדקה לגיטימית לאי נקיטת צעדים נגד העבריינים האחרים בבניין. בית המשפט קבע כי חוסר ההגינות וחוסר השוויון ניכרים ודחה את האישום נגד הנאשמים, בנימוק של סתירה מהותית בין עקרונות הצדק וההגינות המשפטית.