ע"ע 425/99

תקציר

הערעור מתייחס לשחרור כספים בפוליסות ביטוח מנהלים בבעלות החברה המשיבה אך על שם המערער, שעבד בחברה כמנכ"ל וכנשיא במשך כ-18 שנה. הסוגיה התעוררה בעקבות סיום העסקתה של המערערת. בהסכם ההעסקה בין הצדדים נקבע כי הסכומים שתרמה החברה לביטוח המנהלים של המערערת יהיו שייכים למערערת מרגע ההפרשה והחברה לא תוכל לנכותם. חברות הביטוח המחזיקות בפוליסות ביקשו את הנחיית בית המשפט למי לשחרר את הכספים, בהתחשב בכך שגם המערערת וגם המשיב העלו טענות סותרות. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערערת לקיים דיון מקדמי בעניין וקבע כי החלטה תתקבל במסגרת פסק הדין העיקרי. בערעור לבית הדין הארצי לעבודה פסקו השופטים לטובת המערערת, וקבעו כי בתנאי הסכם העבודה החד משמעיים נקבע במפורש כי הכספים שייכים למערערת. יתר על כן, מכיוון שביטוח מנהלים הוא סוג של ביטוח לאומי, יש להגן על האינטרסים של העובד, ולתת החלטה מהירה. לפיכך, חויבו חברות הביטוח לשחרר למערערת את כל הכספים שנצברו בשתי פוליסות הביטוח הנדונות.