רע"א 3154/94

תקציר

התיק סובב סביב שתי צוואות שהותיר אחריו המנוח, נור עאסי. הצוואה הראשונה, מיום 2.8.86, מציינת את אביו של המנוח, חביב עאסי, כנהנה העיקרי, ואילו הצוואה השנייה, מיום 4.9.86, מציינת את אלמנתו של המנוח, הילנה כמאל אסי (המערערת) כמוטבת העיקרית. לאחר פטירתו של נור אסי, הגיש חביב אסי (המשיב מס' 1) בקשה וקיבל צו קיום צוואה לצוואה הראשונה. כשנה וחצי לאחר מכן התגלתה הצוואה השנייה והמערער ביקש לבטל את צו הצוואה הראשון, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. המשיב מס' 1 ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון אך ללא הצלחה. בינתיים ביקש המערער מבית המשפט המחוזי לאכוף את הצוואה השנייה, אך המשיבים – חביב אסי וארבעת בניו של המנוח – התנגדו. לאחר מכן הגיש המערער בקשה לסלק את התנגדות המשיבים, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע, כי רק המשיב מס' 1 נחשב ל"בעל עניין" בעל מעמד להתנגד לפי סעיף 67 לחוק הירושה, ואילו יתר המשיבים אינם זכאים. בנוסף, קבע בית המשפט כי השתק החברה חל, ומנע מהמשיב מס' 1 ובניו להעלות טענה בדבר השפעה בלתי הוגנת ביחס לצוואה השנייה. משכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, הורה על מחיקת התנגדות המשיבים והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי להמשך הליכים. השופט קדמי והשופט לוין הסכימו עם הכרעת הדין, ואילו השופט טל הגיע לאותה מסקנה אך היה שונה בנימוקיו.