בע"ח 11344-04-17

תקציר

הכרעת הדין המדוברת מתייחסת לתיק פלילי שבו ביקשו הנאשמים גישה לכל חומרי החקירה שנאספו על ידי המאשימה. המאשימה לא נענתה להחלטת בית המשפט העליון למסור לנאשמים את החומרים, בטענה שחלק מהחומרים אינם רלוונטיים או חסויים ולכן לא שותפו. הנאשמים טענו כי אינם יכולים לבקר את החלטות המאשימה ללא גישה לכל החומרים וביקשו מבית המשפט להתערב. בית המשפט קיבל בעבר החלטות בנושא, במטרה למצוא איזון בין זכותה של המאשימה להסתיר חומר חסוי או לא רלוונטי לבין זכותם של הנאשמים לגישה לראיות רלוונטיות. בהחלטה קודמת קבע בית המשפט כי יש לשתף את כל החומר הקשור לתיק, למעט חומר חסוי או בלתי רלוונטי בעליל, והתווה מנגנון לכך. המאשימה ערערה על החלטה זו, אך הערעור הוגבל למנגנון הסיווג הטכני ולא ערער על עקרון גילוי מרבית החומרים. החלטתו של כבוד השופט עמית בערעור חיזקה את הצורך של המאשימה לספק לנאשמים את מרבית החומרים והתוותה שיטת חיפוש חלופית באמצעות אפיונים ראשוניים ומיפוי המידע הדיגיטלי. עם זאת, המאשימה סירבה להיענות להחלטה זו, מה שהוביל את הנאשמים לחזור לבית המשפט. בית המשפט מצא כי המאשימה לא סיפקה לנאשמים את כל החומרים הדרושים וכי טענותיהם תקפות, מעבר ל"מסע דיג" גרידא. בית המשפט הכיר בקושי לעיין בחומרים נרחבים במסגרת הליך הביקורת השיפוטית והדגיש את הצורך במנגנון ביקורת אפקטיבי בין הצדדים. בהיעדר מנגנון כזה, פסק בית המשפט לטובת הנאשמים, והורה למתלוננת לקיים את ההחלטות הקודמות ולמסור לה את חומרי החקירה הנדרשים.