בע"מ 2681/20

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על אפוטרופסותו של אבי המשפחה, החולה באלצהיימר. המבקשים, שני אחים, עתרו תחילה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה למנות אפוטרופוס חיצוני לגוף אביהם ולרכושו. לאחר הליך שנמשך שלוש שנים, נתן בית המשפט לענייני משפחה פסק דין חלקי, ומינה את בתו של האב (המשיבה מס' 3) כאפוטרופוסית קבועה לענייניו הרפואיים, האישיים והרכושיים הפרטיים של אביה. עוד קבע בית המשפט כי יינתן פסק דין נפרד בנוגע לאפוטרופסות על רכושו העסקי של האב ולתוקפו של ייפוי כוח שנתן לילדיו, דבר שקרה בסופו של דבר מספר שבועות לאחר מכן. לאחר מכן ערערו המבקשים על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אך החמיצו את המועד האחרון להגשת ערעור. הם ביקשו הארכת מועד, שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ולכן ביקשו רשות ערעור לבית המשפט העליון. המבקשים טענו כי טעו טעות סבירה בסיווגם את פסק הדין החלקי כהחלטת ביניים, וכי שני פסקי הדין שניתנו בתיק מהווים נסיבה מיוחדת. המשיבים והיועץ המשפטי לממשלה חלקו על טענה זו. שופט בית המשפט העליון החליט לדון בבקשת רשות הערעור כערעור מלא ולאחר מכן דחה אותה, בקובעו כי פסק הדין החלקי הוא אכן פסק דין סופי וכי המבקשים לא הציגו סיבה מיוחדת לאיחורם בהגשת הערעור. כתוצאה מכך, חויבו המבקשים לכסות את הוצאותיהם של חלק מהמשיבים.