ב"ל 273-12-20

תקציר

התובעת, עובדת בתחום הבריאות, הגישה תביעה נגד מעסיקתה, בטענה כי הפגיעה בברכה נגרמה כתוצאה מפגיעה בעבודה מכוח עקרון המיקרוטראומה, המתייחס לשורה של פגיעות קלות שנגרמו לה בעבודה לאורך תקופה ארוכה. כדי לתמוך בטענתה, היה עליה להציג תשתית עובדתית המוכיחה פגיעות ברכיים חוזרות ונשנות ותכופות. עם זאת, השופט פסק נגדה, וקבע כי עבודתה כללה פעילויות שונות לאורך המשמרת שלה, כגון רחצה, האכלה והעברת מטופלים, שלא היוו תנועות זהות או דומות במהותן הנדרשות לתמיכה בתביעת מיקרוטראומה. יתר על כן, תדירות הפעולות הללו, שבוצעו בדרך כלל במשמרת של 8 שעות עבור 10 מטופלים לכל היותר, לא הספיקה כדי לבסס בסיס מיקרו-טראומטי. עוד צוין בפסק הדין כי אופייה של כל פעולה השתנה בהתאם למשקלו ולעצמאותו של המטופל, ולכן לא ניתן לטעון לתנועות זהות החוזרות על עצמן. בהיעדר תשתית עובדתית למיקרוטראומה, דחתה השופטת את התביעה, והותירה את התובע ללא פיצוי ולשאת בהוצאות המשפט. לתובע שמורה הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.