ב"ש 906/82

תקציר

שבעה עובדים או עובדים לשעבר של מפעל תעשייתי בנתניה שבבעלות המבקשת הגישו נגדה תביעות נזקי גוף בבית המשפט המחוזי בנצרת, תוך ציון תנאי עבודה לא בטיחותיים כגורם לפציעתם. הנתבעת ערערה תחילה על סמכותו של בית משפט זה, אך בהמשך חזרה בה מהתנגדותה. לאחר מכן היא הגישה בקשה להעביר את כל שבעת התיקים מבית המשפט המחוזי נצרת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לפי סעיף 36 לחוק בתי המשפט, התשי"ז-1957, מטעמי נוחות ויעילות, שכן רוב הראיות והעדים נמצאו בסמכותו של בית המשפט האחרון. בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי הנשיא זוסמן, קיבל את בקשת הנאשם. זוסמן ציין כי אמנם היה ספק מסוים לגבי חוקיות ההליך בשל הערעור הראשוני על סמכותו של בית המשפט, אך מכשול זה הוסר על ידי הפסילה. בהדגישו את ריבוי העדים ואת המרחק ממקום מגוריהם לבית המשפט בנצרת, קבע זוסמן כי מאזן הנוחות נוטה מאוד להעברת התיקים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. החלטה זו, שהתבססה על סעיף 36, נועדה לחסוך מהעדים את אי הנוחות שבנסיעה למרחקים ארוכים ולהבטיח משפט יעיל יותר. כך הועברו התיקים. כל צד היה אחראי להוצאות המשפט שלו.