ע"א 385/73

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך על חלקת אדמה בין משפחות שכנות בראשון לציון. המשיבים, שהיו במקור הבעלים של החלקה הנדונה, הסכימו למכור אותה למערערים בשנת 1965, אך לא הצליחו להעביר את הבעלות כדין. לאחר מכן מכרו המשיבים את החלקה לבנם ללא תמורה, שהתכוון למכור אותה לקבלן. המערערים, שביקשו לאכוף את הסכם המכר המקורי, פנו לבית המשפט בבקשה למתן צו מניעה זמני שימנע כל עסקה הנוגעת למקרקעין עד לדיון בתביעתם לביצוע בעין. בית המשפט המחוזי נעתר תחילה לבקשת המערערים למתן צו מניעה זמני, אך בהמשך דחה אותה בשל השיהוי של המערערים בהגשת התביעה ושינוי הנסיבות שחל בעקבותיה. המערערים ערערו על החלטה זו לבית המשפט העליון, אשר אישר את בקשתם לצו ביניים. בית המשפט העליון קבע כי הצורך לשמור על הסטטוס קוו בענייני סוביודיצה הוא חיוני, ולמערערים סיכוי סביר להצליח בתביעתם לביצוע בעין. עוד הדגיש בית המשפט כי אין ביכולתם של המשיבים לשנות את המצב ביחס למקרקעין שבמחלוקת במהלך ההליך המשפטי. כמו כן, בית המשפט העליון דן בזכויותיו של הקבלן המעורב ומצא כי זכויות המערערים במקרקעין הן הקודמות. לבסוף, בית המשפט שקל את הנזקים הפוטנציאליים לשני הצדדים ומצא כי נזקם של המערערים יהיה משמעותי יותר אם צו המניעה לא יינתן. משכך, דחה בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי והוציא את צו המניעה הארעי עד להכרעה בתביעה העיקרית, לצד פסיקת הוצאות למערערים.