רע"א 3046/18

תקציר

בית המשפט התייחס למורכבות הפרוצדורלית הכרוכה כאשר מבטחת מסרבת להפנות מבוטח לבדיקה רפואית בתיקי ביטוח תאונות אישיות. מבחינה היסטורית, היה חוסר עקביות בהחלטות של ערכאות נמוכות יותר בשאלה האם על המבטחים להפנות את המבוטח לבדיקה כדי לבסס טענות. בית המשפט הכיר בעמימות בפסקי דין מבוססים והדגיש את הצורך בהליך אחיד לקביעת פיצויים על פי מדיניות זו. היא הדגישה את סעיף 5 לפוליסה, והדגישה כי פוליסת הביטוח פועלת כחוז, כאשר הליכי התביעות נופלים תחת דיני החוזים הקיימים. כדי להגיש תביעת פיצויים, על המבוטח להגיש תחילה מסמכים רפואיים רלוונטיים אך לא בהכרח חוות דעת רפואית מלאה אם היא תומכת בפוטנציאל של נכות כתוצאה ממקרה הביטוח. אם מבטח אינו מקיים את התחייבויותיו בתום לב – כגון אי הפניית המבוטח לבדיקה כאשר הדבר נדרש – הדבר עשוי להצדיק את הפנייה של המבוטח להתערבות בית המשפט לאכיפת החוזה או פנייה ישירה לפיצוי. האפשרות לפנות למומחה מטעם בית המשפט נדונה גם כאשר חסמים כלכליים או לוגיסטיים מונעים מהמבוטח לקבל חוות דעת מומחה משלו. במקרה הספציפי הנדון, בוטל פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, והעניין הועבר לדיון חוזר במסגרת הפרוצדורלית הברורה, תוך הדגשת הצורך של המבטחים לפעול בתום לב ושל המבוטח לבסס תביעות עם מסמכים נאותים. פסק הדין ביקש בסופו של דבר לפתור סתירות ולספק מסגרת משפטית ברורה לטיפול בסכסוכים מסוג זה, תוך בחירה שלא להורות על הוצאות בנסיבות העניין.