ת"א 40620-02-13

תקציר

התיק סובב סביב תאונת דרכים בה נפגע התובע לכאורה מרכב המבוטח על ידי הנתבעת, הראל. הדיון התמקד בשאלה האם הרכב המבוטח, פיג'ו 407, הוא זה שהיה מעורב בתאונה. השופט בחן בדקדקנות את עדויותיהם של כל העדים, חקר בחקירה נגדית את מהימנותן ואת חוסר העקביות בהודעותיהם. נקודות מחלוקת מרכזיות היו זהותו וצבעו של הרכב, כמו גם נסיבות התאונה. השופטת ציינה סתירות בעדותו של התובע בנוגע לצבע הרכב, תחילה הזכירה פיג'ו לבנה ורק לאחר מכן הסתפקה בצבע אפור, שתאם את הרכב המבוטח. יתר על כן, התנהגותם של בעלי הרכב המבוטח, שלא הודיעו מיד לחברת הביטוח על התאונה, עוררה ספקות. גם אופי הנזק לרכב המבוטח - המוגבל לשמשה קדמית שבורה - לא עלה בקנה אחד עם חומרת התאונה הנטענת. בנוסף, נמצאו פערים בציר הזמן של האירועים, עם פער בלתי מוסבר בין מועד השאלת הרכב לבין מועד התאונה. בהתבסס על הערכה זו של הראיות, השופט הגיע למסקנה כי פיג'ו 407 לא היה הרכב שהיה מעורב בתאונה. מאחר שעדותו של התובע עצמו לא הייתה אמינה וסתרה עדויות אחרות, קבעה השופטת כי האחריות לפיצוי נזקי התובע מוטלת על צד שלישי, קרנית, שכן בתאונה היה מעורב רכב לא מבוטח. משכך, דחתה השופטת את התביעה נגד הראל והטילה על קרנית את האחריות לפיצוי התובע. השופטת פסקה גם על ההודעות לצדדים שלישיים וקבעה את ההוצאות המשפטיות שתשלם קרנית להראל.