דנ"א 4604/00

תקציר

העתירה ביקשה לקיים דיון נוסף בפסק דין קודם של בית המשפט העליון בעניין ע"א 8746/96. העותרת, שרכשה דירה משותפת מאחיותיה, ביקשה לערער על תחולתה של תקנה 2(2)(ב) לתקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה), תשל"ד-1974 על עניינה, אשר הביאה למס רכישה גבוה מהצפוי. התקנה המדוברת ממסה רכישת זכויות חלקיות בדירת מגורים באופן שונה מרכישת הדירה כולה, מה שמוביל לתוצאת מס פחות פרוגרסיבית. בעוד שערעורה של העותרת לוועדת הערר התקבל באופן חלקי בעניין שווי הדירה, ערעורה על שיטת חישוב המס נדחה. פסק הדין הקודם של בית המשפט העליון, בעניינו של לויט, אישר את תוקפה של התקנה. בעתירה נטען כי המקרה הנוכחי שונה מזה של לויט ויש להביא לבחינה מחודשת של תוקפה של התקנה בשל תוצאת המס הבלתי סבירה שיצרה. עם זאת, השופט לא מצא הבחנה משמעותית בין שני המקרים וקבע כי פסק הדין הקודם צריך לעמוד. השופט ציין גם את חוסר הצדק שבשיטת המיסוי, אך ציין כי ניתן לתקנו רק באמצעות שינויים רגולטוריים. טענות נוספות שהעלה העותר, כגון הזמן שחלף מאז פסק הדין הקודם וחשיבות הסוגיה המשפטית, לא נחשבו עילה מספקת לדיון נוסף. הבקשה לדיון נוסף נדחתה, אך מבלי לפסוק הוצאות למשיב, בהתחשב בנסיבות.