פ"ה 2933-07-24

תקציר

בית המשפט קבע כי המבקשת לא הוכיחה די הצורך כי נפגעה זכותה להתמודד על תפקיד בשירות המדינה. עניינה של הבקשה הנדונה בצו סעד זמני לעיכוב הליכי מכרז עד לקבלת תביעתו העיקרית של המבקש. התביעה העיקרית מבקשת לפרש את המונח "גיל פרישה" כך שיכלול "פרישה מוקדמת מרצון" בגיל 60 בהוראה 1.19, החלה על העסקת עובדי מדינה מנוסים במענה למכרזים. עם זאת, בית המשפט מצא כי פרשנותה של נציבות שירות המדינה להוראה, המגדירה את גיל הפרישה כגיל פרישת חובה של 67 לגברים ונשים כאחד, סבירה ועולה בקנה אחד עם תכלית ההוראה. פרשנות זו, טען בית המשפט, מאזנת בין קידום השכלה אקדמית בשירות המדינה לבין מתן אפשרות לעובדי מדינה מנוסים ללא השכלה אקדמית להתקדם במערכת. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי על ההוראות המנהליות להיות ברורות ונוקשות, ופרשנותה של נציבות שירות המדינה עולה בקנה אחד עם לשון ההנחיה ותכליתה. גם טענתה של המבקשת כי היא נפגעה באופן ייחודי מההנחיה נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא ראיות למקרים דומים. לבסוף, הדגיש בית המשפט את אופייה המצומצם והניסיוני של ההוראה, המאפשרת לנציבות שירות המדינה חופש לפרש ולתקן אותה. משכך, נדחתה הבקשה למתן צו סעד זמני. עם זאת, בית המשפט הכיר בהעסקתה ארוכת הטווח של המבקשת ובשאיפותיה לפיתוח קריירה בשירות המדינה, ולכן פסק לה רף עלות נמוך יותר של 2,000 ₪.