ת"א 877/02

תקציר

התובע, שהיה אז בן 37, סבל מפגיעות מרובות בתאונת דרכים ותבע את הנתבע לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. אין חולק כי הנתבע אחראי לתאונה. נזקי התובע כללו שברים בראש ובחוליות, חבלות ובעיות קוגניטיביות, וכתוצאה מכך נקבעה נכות רפואית לצמיתות בשיעור של 51.55%. בית המשפט מינה מספר מומחים רפואיים להערכת מצבו של התובע. הערכותיהם והתנהגותו של התובע במהלך המשפט הביאו את השופט למסקנה כי קיימת מגמת האדרה בתיאור הסימפטומים של התובע. כתוצאה מכך, קבעה השופטת כי הנכות התפקודית של התובע תואמת את אחוזי הנכות הרפואית העומדים על 51.55%. עברו התעסוקתי של התובע, לרבות חילופי עבודה תכופים ותקופות אבטלה, לצד התנהגותו האלימה, הביאו את בית הדין לקבוע את בסיס שכרו בשכר מינימום. השופטת חישבה את הפסד ההשתכרות של התובע, בעבר ובעתיד, ב-700 אלף שקל, לצד 50 אלף שקל בגין אובדן פנסיה חלקי. לתובע נפסקו 500,000 ₪ עבור סיוע שנדרש בעבר ובעתיד, 40,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה מוגדלות ו-50,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות. בגין נזקים לא ממוניים, כגון כאב וסבל, נפסקו לתובע 236,000 ₪, בהתאם לאחוזי הנכות שלו ולתקופת האשפוז. מקצבאות המוסד לביטוח לאומי נוכו 458,753 ש"ח מקצבת הנכות הכללית ו-568,846 ש"ח נוכו מקצבת השירותים המיוחדים. הסכום הכולל שנפסק לתובע היה 1,576,000 ₪, אך לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, הסכום הסופי בו חייבת הנתבעת היה 548,401 ₪. סכום זה כלל 13% שכר טרחת עורך דין והוצאות שכר הטרחה הראשוני. פסק הדין ניתן ביום 24.9.2012, והנתבע חויב לשלם לתובע תשלומים תכופים.