רע"א 1917/92

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך משפטי בין יורשיהם של בני זוג שנפטרו על בעלות על כספים בחשבונות בנק משותפים. המבקשים, יורשי אשתו המנוחה, הגישו תביעה בטענה למחצית מהכספים בחשבונותיהם המשותפים של בני הזוג, בטענה כי אלה היו צריכים להתחלק בין היורשים לאחר מותה. הם ביקשו מבית המשפט צו גישה לספרי הבנק כדי לאמת את פרטי החשבון, בקשה שנדחתה בתחילה על ידי בית המשפט המחוזי. עם זאת, בית המשפט העליון התייחס לשאלה האם המבקשים זכאים לעיין בחשבונות בנק אלה, בהתחשב בחובת הסודיות של הבנק כלפי לקוחותיו. בעוד שחוק הגנת הפרטיות ופקודת הבנקאות מרמזים על חובת סודיות, חובה זו אינה מוחלטת ויש לאזן בינה לבין צורכי הצדק החברתי. בית המשפט הדגיש כי חובת הסודיות של בנק נובעת מחובותיו החוזיות כלפי הלקוח. עם זאת, אם המידע קריטי לפתרון התדיינות משפטית ואין ראיות חלופיות, בית המשפט רשאי להורות על גילוי. השופט גולדברג הדגיש את האיזון בין החיסיון לזכות לצדק, וקבע תנאים שבהם ניתן יהיה לחשוף את פרטי חשבון הבנק, במיוחד כאשר בעל החשבון הוא חלק מההתדיינות המשפטית. בהתנגדותו טען השופט חשין כי כאשר בעל החשבון הוא צד להליך, חובת החיסיון אינה צריכה לפגוע בחשיפת ראיות רלוונטיות. בסופו של דבר, החליט בית המשפט להעביר את התיק לבית משפט קמא על מנת שיבחן מחדש את הבקשה לבדיקת חשבונות על פי קריטריונים שנקבעו והורה למשיבים לשלם שכר טרחה. ההחלטה מדגישה את האיזון הדקדק בין הזכות לפרטיות לבין שקיפות שיפוטית.