ד"מ 53432-02-17

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, טען כי שכרו השעתי גבוה מהאמור בתלושי שכרו, וכי ההפרש סווג תחת רכיבים פיקטיביים אחרים. בית הדין לעבודה לא קיבל את טענת התובע, ומצא את עדותו בלתי אמינה, והסתמך על תלושי השכר שהציגה הנתבעת, מהם עולה השכר השעתי הנכון בסך 25.94 ₪, ורכיבים נוספים כגון הפרשות לפנסיה והפרשות לקרן השתלמות, שגם עליהם חלקה התובעת, השתקפו נכונה בתלושים. עוד טען התובע כי נאלץ להפסיק את עבודתו אצל הנתבעת משום שקיבל הוראה לשהות במתקן חולות, אך בית הדין לא מצא ראיות התומכות בטענה זו. נקבע כי התובע למעשה הפסיק לעבוד אצל הנתבעת מוקדם יותר ממה שטען, ביום 11.9.2016, על סמך רישומי הנוכחות ותלושי השכר של הנתבעת. בית הדין הורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,500 ₪ בגין אי מתן הודעה כדין על תנאי העסקתה, וכן 122.67 ₪ ו-35.60 ₪ בגין פדיון הוצאות חופשה ונסיעה בהתאמה, אשר הנתבעת הודתה כי היו חייבות לתובע. עם זאת, מרבית תביעות התובעת, לרבות תביעות לפיצויי פיטורים, הפרשות לקרן פנסיה, דמי חגים ודמי הבראה, נדחו מאחר שבית הדין הסתמך על ראיות הנתבעת, לרבות תלושי השכר, ומצא כי התובע שולם כראוי על פי החוק. גם טענת הנתבע לקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת על התפטרות נדחתה מאחר שהנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמוך בה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והפיצוי המוגבל לתובע חויב להיות משולם בתוך 30 יום, עם הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 11.9.2016.