רע"א 4828/19

תקציר

בית המשפט בחן את בקשת רשות הערעור ובחן את הכללים והחוקים הרלוונטיים לעניין תקופת ההתיישנות. בית המשפט החליט לדון בערעור כאילו ניתנה חופשה והגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור. תקופת ההתיישנות מתחילה בדרך כלל כאשר מתעוררת עילת התביעה; עם זאת, "התיישנות לא מודעת" יכולה להשעות זאת אם התובע לא היה מודע לעובדות מסיבות שאינן בשליטתו. בית המשפט הסביר כי ניתן לייחס ידיעה של תאגיד על עילת תביעה כאשר נושאי המשרה בו מודעים לנושא. עם זאת, לא ניתן לייחס ידיעה זו לתאגיד בגין פעולות נגד אותם נושאי משרה, במיוחד במקרים של עוולות או מעשים בחוסר תום לב. בהליכי פירוק, תקופת ההתיישנות מתחילה רק כאשר נודע לפקיד, כמו מפרק, על עילת התביעה. התיק התמקד בשאלה האם פסיקה זו חלה גם אם חלפו יותר משבע שנים מאז קמה עילת התביעה. בית המשפט לא מצא סיבה עניינית להבדיל על בסיס פרק זמן זה והדגיש כי תקופת ההתיישנות מתחילה רק עם ידיעת המפרק לעובדות. בית המשפט דחה גם את טענות המבקשים כנגד פעולת המפרק בשל שיהוי ותביעות חוב שלא נפתרו, שכן אלה לא הפריעו להגשת תביעה לפי הסעיפים הרלוונטיים בפקודת החברות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור והורה למבקשים לשלם את הוצאות המשפט של המשיבים.