ת"א 1310/91

תקציר

פסק דין זה סובב סביב תיק כלכלי מורכב בו מעורב חייב אשר משך את חלקו בעיזבון אשתו המנוחה. נקודות המחלוקת המרכזיות הן תחולת חלוקת הנכסים בין בני זוג, תוקף הסתלקותו של החייב וזכויותיו של צד שלישי (המשיב 3) על בסיס הערת אזהרה שנרשמה לטובתו. ראשית, השופט קובע כי חוק שיתוף בנכסים בין בני זוג חל על רכוש שנצבר על ידי שני הצדדים לפני שנת 1978. עם זאת, הדירה שבבעלות האישה המנוחה, שנרכשה בירושה, נחשבת לרכושה היחיד בהיעדר כוונה משותפת. גם הרכב שנרכש לאחר שנת 1978 נחשב לרכושה הבלעדי של המנוחה, שכן הוא נרשם על שמה. שנית, באשר לתוקף הסתלקותו של החייב מחלקו בעיזבון, קובע בית המשפט כי ההסתלקות בטלה. על פי חוק הירושה, ליורש יש זכות למשוך את חלקו רק לאחר מותו של המצווה. במקרה זה, הסתלקותו של החייב, שנעשתה עשרה ימים לאחר פטירת אשתו, נחשבת כ"מענק" כמשמעותו בפקודת פשיטת הרגל. מאחר שהחייב פשט את הרגל תוך שנתיים מיום ההסתלקות, הוא בטל כנגד הנאמן. בנוסף, בית המשפט מוצא כי המשך השימוש של החייב בדירה וברכב האחוזה מבלי לשלם דמי שכירות מצביע על היעדר נסיגה אמיתית. לבסוף, נבחנות זכויותיו של המשיב 3 ביחס להערת האזהרה שנרשמה לטובתו. בית המשפט מכיר בתוקפה של הערת האזהרה ובהעדפתה על פני זכויות נושים אחרים. המשיב מס' 3 רשאי לרשום משכנתא לטובתם, מה שהופך אותם לנושה מובטח. לפיכך, חלקו של החייב בעיזבון, למעט נכסים שאינם ניתנים לחלוקה, שייך לנאמן. מנהל העיזבון מונחה להעביר חלק זה למבקש (הנאמן). החלטת השופט נמסרת בנוכחות הנציגים המשפטיים המתאימים.