ע"א 39023-06-20

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך על מקרקעין בהתנחלות. המערער טען, כי המשיב חסם דרך ששימשה את המערער לגישה לרכושו. המערער טען כי יש לו זכות להשתמש בכביש בין בדרך של רכישה ובין בדרך של זכות קניינית בשל שימוש ארוך טווח, וביקש מבית המשפט להורות למשיב להסיר את החסימות. המשיב טען כי הכביש הוא חלק מרכושם, וכי טענת המערערת היא ניסיון לעקוף הליכי פשרה מתמשכים. החלטת הרוב, שניתנה על ידי השופטת י' קראי-גירון ואליה הצטרפה השופטת מ' רניאל, דחתה את הערעור. הם קבעו כי טענת המערער היא בעיקרה תביעת זכויות בעלות, החורגת מסמכותו של בית משפט השלום, שכן מדובר בעניינו של פקיד ההסדר לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין. מאחר שהמערער כבר הגיש תביעה לפקיד ההסדר, מתן אפשרות לתיק בבית משפט השלום להתנהל עלול להסתכן בהחלטות סותרות ובהתדיינות כפולה. לפיכך, החלטתו של בית משפט קמא הייתה סבירה ואין להתערב בה, והערעור נדחה בהוצאות שנפסקו למשיב. השופט ר' סוקול, בדעה חולקת, סבר כי יש לקבל את הערעור. הוא טען כי טענתו של המערער היא אמיתית, ומבקשת להגן על החזקתו ושימושו במקרקעין ללא קשר לזכויות הבעלות, המצויות בסמכותו של בית משפט השלום. דחיית התביעה תתמרץ עזרה עצמית ותפיסת חזקה חד צדדית. השופט סוקול היה מורה לבית משפט קמא להכריע בתיק לגופו, ופוסק הוצאות למערער.