עת"מ 1706-09-20

תקציר

העותרים ביקשו מבית המשפט להוציא צו המחייב את המשיבים קיבוץ ניר דוד והמועצה האזורית עמק המעיינות לפתוח את דרכי הגישה המובילות לנחל חוסייני ולהסיר את כל המכשולים המונעים מהציבור גישה לנחל. העותרים טענו כי אדמות הנחל הן אדמות ציבוריות/אדמות ייעודיות, המיועדות לשימושו ולתועלתו של הציבור, ועל כן לציבור זכות גישה אליהן. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה מכמה טעמים מקדמיים וכי בכל מקרה יש לשלול את זכות העמידה של העותרים, שכן אין להם עניין אישי בעניין והסוגיה המועלית בעתירה אינה בעלת חשיבות ציבורית רבה. לחילופין, טען הקיבוץ כי העתירה מוגבלת בזמן, שכן היא הוגשה שנים רבות לאחר שהקיבוץ סגר את דרכי הגישה לציבור ולאחר שהוגשו והסתיימו הליכים אזרחיים באותו נושא. בית המשפט קבע, כי אדמות הנחל הן קרקעות ייעודיות, שנועדו מטבען ועל פי חוקיהן לתועלת הציבור, ועל כן לציבור זכות גישה אליהן. בית המשפט הכיר בעותרים כעותרים ציבוריים, שכן הסוגיה שהועלתה בעתירה היא בעלת חשיבות ציבורית רבה, וקיבל את העתירה נגד המדינה, בעוד שביחס לקיבוץ, חברת האבטחה והמועצה התקבלו טענות מקדמיות, מהטעמים השונים המפורטים בפסק הדין. העתירה נגד הקיבוץ והמועצה נדחתה על הסף. בית המשפט הורה למדינה לגבש, בתוך 18 חודשים, הסדר תכנוני שישקף את האיזון הראוי בין זכות הגישה של הציבור לנחל לבין זכויות הקיבוץ ותושביו, תוך התחשבות במכלול הנתונים והשיקולים הרלוונטיים, ולפעול בדרכים המתאימות ליישומו. כמו כן נדרשה המדינה לדאוג לכך ש"החוף הירוק" והכביש המוביל אליו יהיו פתוחים לציבור מדי יום, בין השעות 9:00-17:00, ולקבוע מגבלה של 400 מבקרים בכל זמן נתון. בנוסף, נצטוותה המדינה, אם הקיבוץ לא יגיש תכנית הרחבה מעודכנת לנחל בתוך 60 יום, להתחייב לקידום תכנית זו בעצמו, בתוך 120 יום.