ת"א 1868/06

תקציר

הסכסוך בין מר יוסף נעמה, התובע, לבין גב' תמר טורקיה, הנתבעת, נסוב סביב פלישה לכאורה של גב' תורכיה לשטח השייך לרכושו של מר נעמה בתל אביב. מר נעמה, הבעלים של הנכס המכונה בלוק 7097, מגרש 32, מבקש לסלק את ידה של גב' תורכיה מאזור הפלישה, להרוס את הבניין שעליו ולקבל צו מניעה קבוע האוסר על גב' תורכיה להשתמש בכל חלק ממנו. בנוסף, הוא דורש ממנה 150,604 שקל דמי שימוש. התביעה, שהוגשה בתחילה הן נגד גב' תורכיה והן נגד עיריית תל אביב-יפו, נדחתה נגד העירייה בהסכמה. לטענת נעמה, גב' טורקיה, בעלת הנכס הסמוך, החלה בעבודות בנייה בשנת 1997 ופלשה לאדמתו ב-7.28 מ"ר. למרות שדיווחה לעירייה על הבנייה הבלתי חוקית וקיבלה צו הריסה מנהלי, הבנייה לא נעצרה. גב' טורקיה המשיכה להשתמש באזור שפלש אליו ללא רשותו של מר נעמה. מנגד, טורקיה טוענת כי מאז שנת 1983 היא לא פלשה לשום חלק מרכושו של נעמה במהלך מגוריה שם. היא גם טוענת להגנת הרישיון המשתמע, בטענה שמר נעמה התיר לה במשתמע להשתמש בקרקע. יתר על כן, היא טוענת כי הפלישה, אם בכלל, התרחשה לפני מקום מגוריה וכי אין להטיל עליה אחריות. בית המשפט, לאחר שבחן את חומר הראיות ושקל את טענות הצדדים, אינו מוצא כל הצדקה לתביעתו של מר נעמה. השופט מציין כי נעמה לא הביא ראיות מספיקות כדי לבסס את היקף ועיתוי הפלישה הנטענת, והותיר עמימות בנקודה זו. יתר על כן, החלטות ועדות התכנון, המצביעות על חריגות בנייה, אינן מזהות את הגורם האחראי. השופטת מדגישה כי נסיבות המקרה, לרבות הפגיעה הקלה והפגיעה הפוטנציאלית בגב' תורכיה ממתן הסעדים המבוקשים, אינן מצדיקות את הריסת המבנה או הוצאת צו מניעה. השופט דוחה גם את דרישתו של נעמה לדמי שימוש, מה גם שלא הוכיח כל נזק. לסיכום, השופט מורה על מחיקת התביעה וקובע כי כל צד יישא בהוצאותיו. החלטה זו מתקבלת בהתבסס על הנסיבות הספציפיות של המקרה, בהתחשב בהיקף המוגבל של הפלישה, העיכוב בהגשת התביעה והנזק הפוטנציאלי לגב' טורקיה.