ת"פ 48919-12-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, המתמקד בעקרונות המשפטיים והחידושים בפסיקה, בהתבסס על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי: ת"פ 48919-12-20 מדינת ישראל נ' אלכסיי שרנדוב** **1. מבוא והרקע העובדתי:** הנאשם, אלכסיי שרנדוב, שוטר ביחידת ימ"ס איו"ש, הורשע בעבירת איומים (סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) לאחר שמיעת ראיות. האירוע התרחש בכניסה לבית חולים "בני ציון" בחיפה, כאשר הנאשם ביקש להיכנס לבית החולים כדי ללוות את בתו הפצועה, אך המאבטחים סירבו מכוח נהלי הקורונה. בתגובה לסירוב, האשים הנאשם את המאבטחים באמירה "בא לי לשים לכם אחד ברגליים", תוך שהוא נושא נשק. **2. עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים בפסיקה:** **א. סוגיית ביטול ההרשעה (אי-הרשעה):** הסוגיה המרכזית הנידונה בפסק דין זה נוגעת לבקשת הנאשם לביטול הרשעתו, למרות שהורשע בדין. בית המשפט דן בשאלה זו בהתבסס על ההלכה הפסוקה, ובפרט על **הלכת תמר כתב** (ע"פ 2083/96) ופסיקות מאוחרות יותר. הלכה זו קובעת כי הימנעות מהרשעה אפשרית רק בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: * **א. סוג העבירה בנסיבותיה:** האם סוג העבירה, בנסיבות המקרה, מאפשר הימנעות מהרשעה מבלי לפגוע מהותית בשיקולי ענישה אחרים. * **ב. פרופורציונליות הנזק:** האם השלכות ההרשעה חמורות באופן בלתי מידתי על שיקום הנאשם, ביחס לחומרת העבירה. **ב. יישום הלכת כתב והרחבתה:** בית המשפט בוחן בקפידה את התקיימותם של שני התנאים במקרה הנדון. * **לגבי התנאי הראשון (סוג העבירה בנסיבותיה):** * השופט מכיר בחומרת האיומים, במיוחד כאשר הם נאמרים על ידי שוטר הנושא נשק. עם זאת, הוא שם דגש על **הלימה** (עקרון יסוד בענישה, סעיף 40ב לחוק העונשין) ועל בחינת האירוע על רקע **הסיטואציה הספציפית** שבה התרחש. * בית המשפט מוצא כי הנאשם פעל "באופן אינסטינקטיבי, נוכח סערת הרוחות בה היה נתון" בשל פציעת בתו. הוא מדגיש כי אין בכך כדי לפטור את הנאשם מאחריות, אך לצורך גזירת הדין, יש לבחון את מידת האשם בנסיבות. * **חידוש/הרחבה:** השופט מחבר את העיקרון של בחינת נסיבות המקרה לעניין הימנעות מהרשעה עם **היעילות של הליכי סגירה בהסדר מותנה**, המעידים כי המדינה עצמה סוגרת מקרים דומים, ואף חמורים יותר, ללא העמדה לדין. עמדה זו מרמזת כי הימנעות מהרשעה במקרים מסוימים עשויה להיות תואמת את המדיניות השיפוטית הכללית, כאשר הדבר נראה סביר. * **לגבי התנאי השני (פרופורציונליות הנזק לשיקום):** * בית המשפט עושה **סקירה מקיפה של פסקי דין רבים**, הן במקרים כלליים והן במקרים ספציפיים הנוגעים לעבירות מצד שוטרים, בהם בוטלו הרשעות למרות חומרת העבירות. * **דגש על תרומתו המשמעותית של הנאשם:** בית המשפט מייחס משקל רב לעברו המפואר של הנאשם כשוטר, לזכייתו בצל"שים, לתרומתו לביטחון המדינה, ולתפקודו הנורמטיבי לאורך שנים. * **התייחסות לעבר הפלילי:** ההרשעה הקודמת משנת 2015 נחשבת כ"התיישנה" לצורך הדיון, ולא נזקפת לחובתו באופן משמעותי. * **הפסיקה ככלי לחיזוק ההחלטה:** הצגת מגוון רחב של מקרים בהם בוטלו הרשעות, כולל בעבירות אלימות קשות יותר (שוד, תקיפות חמורות, סרסרות לזנות, גרימת חבלה חמורה), מחזקת את המסקנה כי במקרה זה, בו חומרת העבירה נמוכה יותר, וכך גם הסיכון להישנות, הימנעות מהרשעה היא מוצדקת. * **התייחסות ייחודית לעבירות שוטרים:** הפסיקה המובאת במפורש במקרים של שוטרים (ת"פ 21723-07-17, ת"פ 704-01-18, ת"פ 21305-02-18, ת"פ 27457-07-17, ת"פ 46898-09-17, ת"פ 1862-02-11, ת"פ 2214/07, ת"פ 5071/02) מדגישה את הצורך לבחון בזהירות יתרה את השלכות ההרשעה על הקריירה של שוטר, כאשר הרשעה עלולה להוביל לפיטורים ולפגוע אנושות בשיקומו המקצועי והאישי. בית המשפט קובע כי קיים חשש ממשי שהרשעה תחסום את המשך דרכו של הנאשם במשטרת ישראל ובכוחות הביטחון. **ג. תסקיר שירות המבחן ותפקידו:** תסקיר שירות המבחן מהווה מרכיב מרכזי בהחלטת בית המשפט. השירות מזהה את הקושי בוויסות הדחפים של הנאשם, אך גם מציין את יכולותיו התפקודיות הגבוהות, את תרומתו לקהילה, את התמודדותו עם פוסט טראומה, ואת יכולתו להביע אמפתיה ולהכיר בפסול מעשיו. המלצת שירות המבחן לבטל את ההרשעה ולהטיל עונש חינוכי (פיצוי ושירותי של"צ) תומכת באופן משמעותי בהחלטת בית המשפט. **ד. איזון בין שיקולי ענישה:** בית המשפט עושה איזון מורכב בין שיקולי גמול והרתעה (החומרה היחסית של המעשה, הצורך בהרתעת שוטרים מפני אלימות) לבין שיקולי שיקום, תרומה חברתית, והתחשבות בנסיבותיו האישיות והמקצועיות של הנאשם. ההחלטה לבטל את ההרשעה משקפת העדפה של שיקולי השיקום והתרומה הפוטנציאלית של הנאשם, על פני הגמול המוחלט הנגזר מהרשעה. **ה. העונש המוטל:** כחלק מההחלטה להימנע מהרשעה, בית המשפט מטיל על הנאשם עונשים חינוכיים והרתעתיים: * **160 שעות שירות לתועלת הציבור (של"צ):** תרומה חברתית, מתוך מטרה לחזק את תחושת האחריות והמחויבות לקהילה. * **פיצוי בסך 2,000 ₪ לכל אחד משני המתלוננים:** פיצוי ישיר לנפגעים, המכיר בנזק שנגרם להם. * **צו מבחן למשך שנה:** פיקוח שיפוטי, המאפשר למערכת הרווחה לסייע לנאשם, ובמקביל להותיר "חרב" משפטית מונפת למקרה של הישנות עבירה. **3. חידושים ונקודות חשובות בפסק הדין:** * **אימוץ גישה גמישה ופרטנית:** בית המשפט מדגים גישה גמישה ופרטנית בגזירת הדין, תוך שהוא מתעלם מ"נוסחאות" קבועות, ומתמקד בנסיבות הייחודיות של כל מקרה. * **חיבור בין סגירת תיקים בהסדר מותנה לבין אי-הרשעה:** שימוש בעובדה שהמדינה סוגרת תיקים חמורים יותר בהסדרים מותנים, כאינדיקציה לכך שאי-הרשעה במקרים מסוימים אינה פוגעת בשיקולי ענישה. * **הצגת מאגר פסיקתי רחב:** ההיקף המרשים של הפסיקה המוצגת (לרבות מקרים של שוטרים) משמש כלי עזר משמעותי לבית המשפט, ומדגים את המגמה בפסיקה להתחשב בשיקולי שיקום גם במקרים של עבירות אלימות. * **הדגשת תכליות הימנעות מהרשעה:** הפסיקה מדגישה באופן ברור את תכליות השיקום, יעילות הפיקוח השיפוטי, והאינטרס הציבורי, כבסיס להחלטות על אי-הרשעה, כפי שהודגש בדברי כב' הנשיא בעניין בכר. * **משקל מכריע לעברו המקצועי והאישי של הנאשם:** במיוחד במקרה של שוטר, בית המשפט מוכן לסטות מכלל ההרשעה, כאשר השלכותיה על עתידו המקצועי והאישי עשויות להיות הרסניות, וזאת בהתחשב בתרומתו המשמעותית לחברה. **4. סיכום:** פסק הדין מדגים את האיזון העדין שבית המשפט נדרש לבצע בין הצורך להטיל עונש הולם על עבירות איומים, לבין שיקולי שיקום, התחשבות בנסיבות אישיות יוצאות דופן, ובמיוחד במקרים בהם הנאשם הוא עובד ציבור, שוטר, אשר תרומתו לחברה ולביטחון המדינה היא משמעותית. בית המשפט, באמצעות הצגת נדבך רחב של פסיקה והתייחסות מעמיקה לנסיבותיו של הנאשם, מצא כי במקרה זה, השלכותיה של הרשעה היו חמורות ובלתי מידתיות, ולכן בחר שלא להרשיעו, תוך הטלת עונשים חינוכיים ופיצויים.