ע"א 532/82

תקציר

פסק דין זה נבע מסכסוך על דירה משותפת בין בני זוג גרושים, המערערת (גרושתו) והמשיב (הבעל לשעבר). לאחר הגירושין שלחה המערערת מכתב למשיב ובו הציעה להעביר לו את זכויותיה בדירתם המשותפת בתמורה ל-8,000 דולר. למעלה מחצי שנה לאחר מכן כתב בא כוח המשיב מכתב בו קיבל את הצעת המערערת והציע פרטים לביצוע ההסכם. המערערת לא השיבה למכתב זה, אך המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה להצהיר על חוזה ביניהם ולחייב את המערערת להעביר את זכויותיה בדירה עם קבלת הסכום הנקוב. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיב, אך בית המשפט העליון, ברוב דעות, קיבל את ערעור המערער, דחה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודחה את טענת המשיב. דעת הרוב, שניתנה על ידי המשנה לנשיאה מ' בן-פורת, ואליה הצטרפה השופטת א' חלימה, קבעה כי קבלת המשיב באה מאוחר מדי ולא תוך זמן סביר כנדרש בחוק. הם איזנו בין האינטרסים של שני הצדדים וטענו כי פרק זמן סביר לקבלה צריך להיות צר והוגן לשני הצדדים. במקרה דנן, ערך הדירה עשוי היה לעלות עם הזמן, ולמערערת לא הייתה כל כוונה להותיר את הצעתה פתוחה לתקופה ארוכה. עוד קבע הרוב, כי אין להשתמע מהצעתו של המערער להישאר בתוקף לתקופה ממושכת, והמשיב לא הביא כל ראיה המצדיקה כוונה כזו. בנוסף, הם הדגישו כי היעדר תגובה להצעה אינו מהווה קיבול מעבר לזמן סביר. השופט י' באך, בחוות דעת חולקת, סבר כי מכתבו של המערער מצביע על כוונה רצינית להתקשר בעסקה מחייבת מבחינה משפטית. לדברי השופט בך, היעדר מועד מוגדר לביצוע ההסכם משמעותו שהצדדים התכוונו לזמן סביר לביצוע, והסכמת המשיב נפלה בתוך פרק זמן סביר זה. עם זאת, השופט בך הסכים עם החלטת הרוב בחלק האופרטיבי של פסק הדין, אשר חרג מבקשתו הראשונית של המשיב.