ב"ש 64/87

תקציר

פסק הדין עוסק בעתירה לבג"ץ של אדם המואשם בעבירות חמורות הקשורות לחשיפת מידע סודי על המחקר הגרעיני של ישראל. העותר מבקש לחשוף ראיות חסויות מכוח צו של שר הביטחון, בטענה כי הן נחוצות למשפט הוגן. השופט פותח בהתוויית המסגרת החוקית, המקנה לראש הממשלה, לשר הביטחון או לשר החוץ את הסמכות להנפיק תעודות האוסרות על גילוי ראיה אם היא עלולה לפגוע בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה. על השופט להחליט אם הצורך בצדק גובר על החשש הביטחוני. השופטת מדגישה כי ההליך הפלילי מחייב איזון בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס של הנאשם, וכי האחרון כולל הזדמנות הוגנת לטעון הגנה. הכרעת הדין מתמקדת בשלוש סוגיות עיקריות שבכוונת ההגנה להעלות במשפט. ראשית, טענות שיפוטיות בדבר מעצרו והעברתו של העותר לישראל, שלגביהן הושגה הבנות ובקשת ההגנה להוכחות נענתה. שנית, קבילות דבריו של העותר שנאמרו לאחר מעצרו בישראל, שלגביהם פסק השופט לטובת ההגנה, והתיר לעותר להעיד על מעצרו ומעצרו, אך לא על פרטים מיותרים. שלישית, פרטי המחקר הגרעיני בישראל, שם אישר השופט את צו שר הביטחון האוסר על ראיות, וקבע כי אין בכך כדי לסכל את אופציות ההגנה שלא לצורך, מה גם שהמשפט יתנהל בדלתיים סגורות. השופט הדגיש את רגישות סודות המחקר הגרעיני ואת חומרת האישומים, כולל בגידה. ככלל, פסק הדין מבקש לאזן בין הצורך בביטחון המדינה לבין זכותו של העותר למשפט הוגן, תוך התרת ראיות מסוימות תוך שמירה על חיסיון מידע רגיש.