עפ"ג 53414-11-12

תקציר

הכרעת הדין דנה בעיקרון המשפטי בדבר אחריות פלילית ובמקרים הנדירים בהם ניתן להימנע מהרשעה וענישה. מטרת אכיפה זו היא לשמור על החוק, להרתיע מפני פשיעה ולהבטיח שוויון בפני החוק. פסק הדין מצטט מספר מקרים קודמים שקבעו את התקדים למועד שבו ניתן לוותר על הרשעה, הכרוך בבחינת טיבה, חומרתה ונסיבותיה של העבירה, וכן נסיבותיו האישיות של הנאשם. במקרה דנן, קובעים השופטים כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספק לאינטרס הציבורי בהטלת אחריות על המשיב בגין מעשיו, לרבות מכירת חשיש, גידול קנבוס והמשך שימוש בסמים במהלך ההליך המשפטי. חומרתן של עבירות אלה עולה על נסיבותיו האישיות של המשיב, במיוחד כאשר מדובר במכירה והחזקה של סמים. עוד מציינים השופטים כי נסיבותיו של המשיב אינן דומות לאלה של מקרים קודמים בהם בוטלה הרשעה, שכן מעשיו לא הונעו מלחצים חברתיים או מטעות חד פעמית. תחת זאת, המשיב המשיך להשתמש ולמכור סמים גם לאחר שאובחן בהוראת בית המשפט. לפיכך, הערעור מתקבל, והמשיב מורשע באישומים שהוגשו נגדו. הוא נידון למאסר על תנאי של שלושה חודשים בגין עוון ותשעה חודשים בגין עבירה, שניהם יופעלו אם ישוב לבצע עבירה בתוך תקופה של שלוש שנים.