עת"מ 38623-12-17

תקציר

העותר ביקש להירשם כמתמחה בלשכה, אך הלשכה סירבה בנימוק שלעותר עבר פלילי. העותר טען כי הלשכה אינה רשאית להתחשב בהרשעתו בעבירה שהתיישנה לפי סעיף 19(א) לחוק המרשם. עם זאת, בית המשפט קבע כי ללשכה זכות עיון בעברו הפלילי של העותר מכוח סעיף 5 לחוק המרשם, ולכן סעיף 19(א) לא חל במקרה זה. בית המשפט הסביר כי תקופת ההתיישנות אינה חלה על הגישה של הלשכה למידע לפי סעיף 5, בניגוד לסעיפים 6 עד 9 לחוק המרשם. כמו כן, היה על העותר למסור ללשכה מידע על הרשעתו, לרבות כתב האישום וגזר הדין, שכן זכותה של הלשכה להתחשב במידע זה בעת רישום מתמחה. עוד קבע בית המשפט כי החלטת הלשכה לעכב את רישומו של העותר הייתה סבירה ומידתית, שכן הרשעתו של העותר הייתה כרוכה במרמה ומרמה, שהיו עניינים שהלשכה הייתה צריכה להמשיך ולחקור בטרם תרשום את העותר כמתמחה. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענותיה האחרות של העותרת בדבר אי מסירת הקלטת של ישיבת הדיון ופרוטוקול הדיון הפנימי, וסבר כי החלטת הלשכה מנומקת כראוי. לבסוף, בית המשפט קבע כי ללשכה סמכות לעכב את הרישום והיא אינה מוגבלת לגישה של הכל או לא כלום בכל הנוגע לסירוב לבקשות. משכך, העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪.