רע"א 6898/16

תקציר

בפסק דין זה קבע בית המשפט כי בפירוק שיתוף בבית משותף, חלוקת התמורה צריכה להתחשב במאפייני היחידות ולא להסתמך רק על מדד השטח. החלטה זו נעוצה בצורך ליישר קו עם דיני הבתים המשותפים, עקרונות הצדק, ההגינות וההגנות על זכויות הקניין. בית המשפט מצא כי סעיף 147 לחוק המקרקעין אינו מסדיר במפורש את חלוקת התמורה, שכן הוא עוסק בעיקר באופן שבו על רשם המקרקעין לטפל ברישומים לאחר הרס נכס. במקום זאת, יש לפרש את החוק באופן שיגן על זכויותיהם הקנייניות של בעלי היחידות, ויבטיח פיצוי הוגן המבוסס על ערכן של יחידות בודדות. בית המשפט הסתמך על המשפט החוקתי, תוך שימת דגש על זכויות הקניין כזכויות יסוד, והדגיש את הצורך להגן על בעלי המיעוט מפני החלטות רוב העלולות להפחית מערכם של זכויותיהם. על ידי השוואת דיני החברות בנושא הגינות ביחסי רוב-מיעוט, בית המשפט דגל ביחס שוויוני בחלוקת רכוש. פסק הדין נועד להימנע מיצירת תמריצים שליליים לבנייה מחדש ומדגיש כי עניינים משפטיים כאלה אינם צריכים להיקבע מראש בתקנון הבית המשותף, אשר לעתים קרובות חסר ראיית הנולד לאירועי הרס נדירים. בית המשפט בחן גם את הדינים ההשוואתיים מארה"ב ומקנדה, וציין כי החוקים האמריקאים מאפשרים לעתים קרובות חלוקה מבוססת ערך או שיקום מבוטח. היא הגיעה למסקנה כי יש להשתמש בהערכת שווי המוגבלת למאפיינים במסמכי הבית המשותף, כדי לקדם ודאות ויציבות. בסופו של דבר, הורה בית המשפט לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לערכאה נמוכה יותר על מנת לחלק מחדש באופן הוגן את כספי פירוק השותפות, תוך פסיקת הוצאות למערערים.