רע"א 3979/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשני תיקים (פ"ב 7284-06-20 ופ"ב 47170-06-20) הקשורים להסכם גישור בין שתי משפחות, משפחת אמסלם ומשפחת אלון. ההסכם נועד לפתור כמה מחלוקות ביניהן באמצעות בוררות, ובעיקר לכלול סוגיה שנויה במחלוקת בנוגע לגישה למתחמים הסמוכים להן. בפסק הבורר הראשוני בספטמבר 2018 נקבע כי לכל חלקה של כל משפחה יהיו שבילי גישה נפרדים שמקורם בכביש האצה בסמוך למתחם. פסק דין זה אושר על ידי בית המשפט בנובמבר 2019. עם זאת, פסק בוררות נוסף שניתן במאי 2020, בתגובה לבקשת משפחת אלון, קבע כי ניתן ליישם את שבילי הגישה מבלי להמתין לסלילת כביש ההאצה, שכן הוא אינו תלוי בו. פסק נוסף זה בוטל חלקית על ידי בית המשפט המחוזי באפריל 2021 בנימוק שהבורר חרג מסמכותו, שכן פסק הבוררות הראשוני היה תכנית כוללת. בית המשפט קבע כי רק חלק מהפיצוי הנוסף הנוגע לשבילי הגישה ללא כביש ההאצה בטל, ואילו חלק אחר הנוגע לשכר טרחה אדריכלי אושר. משפחת אמסלם, שלא הייתה מרוצה מהחלטה זו, הגישה בקשה לחופשה כדי לערער. הבקשה נדחתה בנימוק שהיא אינה עומדת בקריטריונים למקרים חריגים המצדיקים רשות ערעור על פסקי בוררות. בית המשפט הדגיש כי הבקשה נעוצה בנסיבות הספציפיות של המקרה ולא העלתה שאלות משפטיות עקרוניות או השלכות רחבות יותר, כנדרש לצורך רשות ערעור במקרים כאלה. יתר על כן, בית המשפט הציע כי ייתכן שהחששות הבטיחותיים שהעלו שתי המשפחות בנוגע לגישה למתחמים שלהם אינם המניע העיקרי לסכסוך הממושך ביניהן, ורמז כי גורמים אחרים שיחקו פעולה. מאחר שלא התבקשה תגובה, לא ניתן צו להוצאות, ובקשת רשות הערעור נדחתה.