ב"ש 322/80

תקציר

בית המשפט המחוזי סירב תחילה לעצור משיב שהואשם בסחר והחזקת סמים במסגרת הליכים משפטיים, מה שגרר ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון הורה על מעצרו עד תום המשפט, אך בית המשפט המחוזי, לאחר ששקל מחדש את טענת האליבי של המשיב, החליט לשחררו בערבות. הערעור עסק בעיקר בשאלה כיצד על בתי המשפט להעריך ראיות כאשר נטען אליבי וכאשר מדובר בערעורים. בית המשפט העליון הבהיר כי על בתי המשפט לבחון האם קיימות ראיות לכאורה המצדיקות מעצר מבלי להעריך את מהימנות העדים. עם זאת, טיעונים מפורטים וראיות תומכות יכולים להשפיע על נקודת המבט הכוללת של בית המשפט. אל לו לבית המשפט להתעלם מראיות ההגנה שיש בהן כדי לבסס אליבי, אלא עליו להעריך את סבירותן ואת הפוטנציאל שלהן להתנגש עם טענת התביעה. בית המשפט העליון הדגיש כי על בתי המשפט בערעורים לשקול גם כל ראיה חדשה מאז ההחלטה הראשונית. במקרה זה, בית המשפט מצא את ראיות התביעה, הנתמכות בעדויות ובראיות נוספות, חזקות דיין. האליבי של המשיב והראיות התומכות בו לא שחקו את טענות התביעה. לפיכך החליט בית המשפט העליון לקבל את הערעור והורה על מעצרו של המשיב עד לסיום המשפט, דבר המצביע על כך שעניינה של התביעה משמעותי בשלב זה.