פ"א 4087-02-12

תקציר

הערר נסב על הוצאת צו שימנע מהמערערת להשתמש בנכס בקומת הקרקע למגורים, שכן הדבר לא היה בהתאם להיתר. המערערת טענה כי השימוש בנכס למגורים קדם לבקשה לצו וכי השיפוצים שבוצעו היו פנימיים ולא שינו את השימוש בפועל בנכס. בית המשפט קבע כי הנכס אכן שימש למגורים ללא היתר במשך שנים רבות וכי השיפוצים האחרונים היו עניין פנימי שאינו מצדיק צו מניעה זמני. עוד הבהיר פסק הדין את ההבחנה בין צו למניעת פעולות לפי סעיף 246 לבין צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, תוך הדגשה כי הראשון הוא אמצעי אזרחי שנועד למנוע עבירות עתידיות. מאחר שהמצב הנוכחי נמשך כבר שנים, הגיע בית המשפט למסקנה כי הצו מיותר וכי ביטולו לא יוביל לנטל רב בביצוע צווים עתידיים לפי סעיף 205 לחוק. לפיכך, הערעור התקבל, והצו שניתן על ידי בית משפט קמא בוטל.