פ"א 59121-03-17

תקציר

המדינה הוציאה צו מנהלי האוסר על המשיב להמשיך ולהפעיל מסעדה בחוף הים. המדינה טענה כי הפעלת המסעדה גרמה לפגיעה בסביבה החופית, לרבות שיבוש המערכת האקולוגית, שינוי קו המגע בין היבשה לים וסיכון בתי הגידול של בעלי החיים. עם זאת, בית המשפט הכריע לטובת המשיב וקבע כי המדינה לא הצליחה להוכיח טענות אלה ברמה העובדתית. השופטים, ששמעו את עדויות העדים, העדיפו את חוות דעת המומחה של המשיב על פני זו של המדינה, שכן חוות הדעת של המומחה מטעם המשיב הייתה ספציפית יותר לאתר הנדון. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי החוף אינו חוף רחצה רשמי והכיר במאמצי המשיב לשמור על ניקיון האזור. בית המשפט הגיע למסקנה כי הימצאותה של המסעדה משרתת את האינטרס הציבורי ואינה פוגעת בסביבה החופית. במקום להוציא איסור גורף, בית המשפט הורה על מספר תנאים למיתון כל השפעה סביבתית אפשרית, כולל הגבלות על שעות פעילות, הגבלות על מיקום רהיטים, אמצעים להפחתת רעש, פרוטוקולי ניקוי משופרים ומניעת גישה לרכב של לקוחות. ההחלטה התייחסה גם לשיהוי שביצעה המדינה בהוצאת הצו, מצאה אותו בלתי סביר ונתנה משקל לטענות המשיב. הערר שהגישה המדינה, בבקשה לבטל את הצו, נדחה, והמדינה חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪.