חדל"פ 3233-07-25

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף של פסק דין בעניין דגני נ' לוי ואח' (עחדל"פ 3233-07-25) **מבוא** פסק הדין הנדון, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט נמרוד פלקס), עוסק בערעור נאמנת על החלטת בית משפט השלום לדחות את בקשתה לפסיקת שכר טרחה בסך 250,000 ₪ בתוספת מע"מ, ולהטיל חיוב זה באופן אישי על היחיד (המשיב 1) במקום על קופת הנשייה. הערעור נדחה, ונקבע כי אין מקור בדין לחיובו האישי של היחיד בשכר טרחת הנאמנת. **עיקרי הדברים והדיון המשפטי** פסק הדין מתמקד בסוגיה מרכזית בדיני חדלות פירעון: **מקור תשלום שכר טרחת הנאמן, ובפרט האפשרות להטיל חיוב אישי על החייב במקרים חריגים**. 1. **הכלל: שכר הנאמן משולם מקופת הנשייה בלבד** * בית המשפט מדגיש כי הכלל המושרש בדיני חדלות פירעון, אשר קיבל עיגון מפורש בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון"), הוא כי הוצאות הליך חדלות הפירעון, ובכללן שכר הנאמן, משולמות **מנכסי קופת הנשייה בלבד**. * סעיפים 231 ו-233 לחוק חדלות פירעון קובעים באופן חד משמעי את סדר פירעון החובות וההוצאות, וממקמים את הוצאות ההליך, לרבות שכר הנאמן, כחובות ראשונים במעלה שישולמו מנכסי הקופה. * בית המשפט קובע כי הוראות אלו יוצרות **"הסדר שלילי"** – כלומר, הן מונעות גבייה של שכר הנאמן ממקורות אחרים, ובפרט לא מחיוב אישי של היחיד. 2. **תקנות השכר ונוהל הממונה** * תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ט-2019 (להלן: "תקנות חדלות פירעון") ותקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: "תקנות השכר") מסדירות באופן ממצה את אופן חישוב שכר הנאמנים. * מסלולי השכר הקבועים בתקנות (שכר מימוש, שכר חלוקה, שכר ניהול) כולם נגזרים מתוך קופת הנשייה. * גם תקנה 13 לתקנות השכר, המאפשרת חריגה מהנוסחאות הקבועות להגדלת או הקטנת השכר, מתייחסת לשיעור השכר **מתוך הקופה** ולא לזהות הגורם החייב בו. * ההנחיה היא ששכר הנאמן משולם מתוך נכסי קופת הנשייה, והממונה על הליכי חדלות פירעון (המשיב 2) אינו רואה בכך מקור לחיוב אישי. 3. **אי תחולת תקנות סדר הדין האזרחי** * בית המשפט דוחה את טענת הנאמנת להחלת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), בדגש על תקנות 152 ו-153, לצורך פסיקת הוצאות משפט. * הנימוק הוא שתקנות אלו מיועדות לפסיקת הוצאות לטובת צד **שזכה** בהליך. במקרה זה, בקשותיה המהותיות של הנאמנת נדחו, ולכן היא אינה זכאית לפסיקת הוצאות מכוחן. * יתרה מכך, גם אם תקנה 2(א) לתקנות חדלות פירעון מאפשרת החלת תקנות סדר הדין האזרחי "בשינויים המחויבים", אין בכך כדי לאפשר יצירת חיוב מהותי חדש, כגון חיוב אישי בשכר נאמן, המנוגד להסדרים המפורשים בחוק חדלות פירעון. 4. **הבחנה בין הוצאות משפט לשכר נאמן** * בית המשפט מבהיר כי סעיף 15 לחוק חדלות פירעון, המאפשר לחייב מגיש בקשה בחוסר תום לב בהוצאות משפט, אינו רלוונטי לסוגיה הנדונה. * סעיף זה עוסק ב**הוצאות משפט**, להבדיל מ**שכר נאמן**, אשר מוסדר באופן פרטני בהוראות דין מפורשות. סעיף 15 אינו נוגע לאופן פסיקת שכר הנאמן או לזהות הנושא בו. * בנוסף, החלטת בית משפט קמא שאושרה בערעור לא עסקה כלל בחיוב היחיד בהוצאות בגין הגשת בקשה למתן צו פתיחת הליכים בחוסר תום לב. 5. **מעשה בית דין והשתק פלוגתא** * בית המשפט מתייחס לטענת היחיד כי החלטת בית משפט קמא מיום 17.4.2023, אשר ביטלה את הליכי חדלות הפירעון וקבעה כי סכומי הכסף בקופת הנשייה ישמשו לכיסוי הוצאות, מהווה מעשה בית דין. * על אף שהטענה הועלתה, בית המשפט אינו מכריע בה לגופה, משלא מצא צורך בכך לאור דחיית הערעור מטעמים אחרים. הוא מביע ספק אם סוגיית מקור מימון שכר הטרחה נדונה לגופה בהחלטה המקורית. 6. **הבחנה בין תאגידים ליחידים – הלכת אבי אלקיים** * בית המשפט דוחה את טענת הנאמנת כי הלכת בית המשפט העליון בע"א 4842/23 חברת אבי אלקיים בע"מ נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון (להלן: "הלכת אבי אלקיים") תומכת בבקשתה. * הלכת אבי אלקיים עסקה בהפקדת ערובה **מראש** על ידי יוזם הליך חדלות פירעון של **תאגיד**, על מנת להבטיח כיסוי הוצאות בסיסיות במקרה של חברה ריקה. * בית המשפט העליון ערך **אבחנה מפורשת** בין הליכי חדלות פירעון של תאגיד לבין הליכים של **יחיד**. הדיון בהלכת אבי אלקיים התייחס לתאגידים, ונקבע כי לא ניתן לגזור ממנו גזירה שווה לגבי "אדם פרטי". * יש לבית המשפט העליון עניין מיוחד בשיקום הכלכלי של יחידים ("בשר ודם"), והשאלה לגבי יחידים הושארה שם בצריך עיון. * יתרה מכך, הלכת אבי אלקיים מילאה חסר בדין ביחס לתאגידים. במקרה הנדון, אין חסר בדין, וחוק חדלות פירעון קובע הסדר מפורש וברור לגבי מקור תשלום שכר הנאמן. שינוי הסדר זה, המהווה חקיקה ראשית, אינו בסמכות בית המשפט. * בית המשפט מציין כי גם בהלכת אבי אלקיים, הערובה שנקבעה הייתה בסכום מינימלי, בניגוד לסכומים הנדרשים במקרה זה. 7. **שיקולי מדיניות** * בית המשפט מאמץ את עמדת הממונה. הטלת חיוב אישי על היחיד בסכום גבוה, לאחר ביטול ההליך, תיצור לו חוב חדש ותעמיק את חדלות פירעונו, דבר המנוגד למטרות החוק, ובפרט למטרת שיקומו הכלכלי. * נאמנים נוטלים על עצמם סיכון מחושב במסגרת תפקידם, וקיימים מנגנוני "סבסוד צולב" בין תיקים רווחיים לתיקים הפסדיים. * קבלת עמדת הנאמנת תוביל להצפת בתי המשפט בבקשות דומות ותפגע ביעילות המערכת. * בית המשפט מציין כי אמנם קיימת ביקורת על מנגנון ה"סבסוד הצולב", אך גם אם נניח שאין להביאו בחשבון, עדיין קיימים טעמים רבים לדחיית הערעור. 8. **התנהלות היחיד** * בית המשפט מכיר בכך שהתנהלות היחיד הייתה לקויה ואף חסרת תום לב, כפי שקבע בית משפט קמא. * עם זאת, ההתמודדות עם ניצול לרעה של ההליך אינה יכולה להיעשות באמצעות יצירת "מס או אגרה" בדמות חיוב אישי בשכר נאמן, ללא עיגון חוקי מפורש. * הפתרונות לכך מצויים בחוק הקיים: ביטול ההליך, אי הפטר מחובות מסוימים, הגבלות על הליכים עתידיים, ואף במישור הפלילי. 9. **הערות נוספות** * **טענת הסתמכות על פסיקה שבוטלה:** בית המשפט קובע כי גם אם בית משפט קמא הסתמך על פסיקה שבוטלה, הדבר אינו משנה את התוצאה, שכן ה-Ratio Decidendi (תקפות ההחלטה) של ההחלטה נסמך על העדר מקור חוקי לחיוב אישי. טעות בנימוק אינה עילה לביטול החלטה נכונה. * **שיעור שכר הטרחה:** בית המשפט מציין כי לאור היעדר מקורות בקופת הנשייה, הדיון בשיעור שכר הטרחה הוא בגדר "דיון אקדמי". הוא מקבל את טענות הממונה בעניין זה ואינו מוצא טעם להרחיב. * **עמדת מלומדים:** בית המשפט מכיר בעמדתם של המלומדים מאור ודגני, לפיה במקרים כגון דא ניתן להשית חיוב אישי, אך מציין כי עמדה זו אינה מפנה לעיגון כלשהו בדין. **חידושים ומשמעויות משפטיות** פסק הדין מחזק ומדגיש מספר עקרונות משפטיים מרכזיים בתחום חדלות הפירעון: * **עליונות החקיקה הראשית:** בית המשפט שם דגש על עליונות הוראות חוק חדלות הפירעון על פני תקנות או פרשנויות של בתי המשפט. הסדר השלילי הקבוע בחוק לגבי מקור שכר הנאמן הוא מוחלט. * **הגנה על שיקום כלכלי של יחידים:** פסק הדין מדגיש את ההבחנה המהותית בין הליכי חדלות פירעון של תאגידים ליחידים, ואת האינטרס המיוחד של המדינה בשיקום כלכלי של יחידים. הטלת חובות אישיים על יחיד, במיוחד לאחר ביטול ההליך, נוגדת את תכלית זו. * **מניעת יצירת "מסים" חדשים:** בית המשפט מונע יצירת חיובים חדשים על ידי בתי המשפט, ללא עיגון חוקי מפורש, אשר עשויים לשמש כ"מס" או "אגרה" על התנהלות לקויה, במקום להשתמש בכלים הקיימים בחוק. * **הבהרת גבולות הלכת אבי אלקיים:** פסק הדין מספק הבהרה חשובה לגבי גבולות תחולתה של הלכת אבי אלקיים, ומבהיר כי היא אינה משמשת בסיס להטלת חובות אישיים על יחידים בהליכי חדלות פירעון. * **הגנה על ודאות משפטית:** אי הטלת חיוב אישי על היחיד, ללא עיגון בדין, שומרת על הוודאות המשפטית ומונעת היווצרות של חיובים חדשים באופן תקדימי. **מסקנה** פסק דין זה מהווה חיזוק משמעותי להבנה כי דיני חדלות פירעון מבוססים על כללים נוקשים לגבי מקורות התשלום, ובפרט לגבי שכרם של בעלי התפקיד. במקרים של התנהלות לקויה של חייב, הכלים העומדים לרשות בית המשפט וחבריו מתבססים על הוראות החוק הקיימות, ולא על יצירת חיובים חדשים בדיעבד, אשר עשויים לפגוע בתכליות החוקיות המרכזיות של שיקום כלכלי.