בש"פ 259/07

תקציר

מדינת ישראל הייתה המשיבה במקרה בו ערער המערער על מעצרם בעקבות פריצה לקיוסק. המערער נחשד בגניבת סחורה ובדרישת פיצויים מהקורבן. משלא נענה הקורבן לדרישת המערער, תקף המערער, יחד עם אדם נוסף, את הקורבן בביתם, איים עליהם בנשק וגרם להם לחבלות. בית משפט השלום החליט לטובת מעצרו של המערער עד תום ההליכים, בנימוק של מסוכנות נשקפת ממנו לחברה ועברו הפלילי העשיר. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שקבע כי על בית משפט השלום לבחון מחדש את האפשרות לחלופת מעצר. בית משפט השלום, שפירש את ההחלטה כצו שחרור, הוציא את המערער למעצר בית. על החלטה זו ערער המשיב גם ובית המשפט המחוזי, שהסכים כי אין בפסק הדין הקודם כוונה להורות על שחרור, פסק לטובת מעצרו של המערער, בנימוק של סיכון פוטנציאלי לנפגע. ערעורו של המערער על החלטה זו נדחה, ובית המשפט מצא כי הסכנה הנשקפת מהמערער, יחד עם עברו הפלילי, מצדיקים מעצר. עם זאת, בית המשפט הותיר את האפשרות פתוחה למערער להציע פתרון חלופי בטוח יותר, אשר יישקל על ידי בית משפט השלום. פסק דין זה, הדוחה את הערעור, ניתן, ומעצרו של המערער הוארך עד להתפתחויות נוספות.