עע"מ 4351/11

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על החלטת משרד הפנים שלא להנפיק דרכון לאזרח ישראלי שלא התגורר בישראל. בית המשפט מצא את החלטת המשרד סבירה, והמערערת לא סיפקה סיבה משכנעת לסטות מהמדיניות הכללית. הזכות לקבל דרכון היא זכות משמעותית, שכן היא חלק בלתי נפרד מזכות היסוד לחופש תנועה. אף שמדובר בסוגיה חשובה, ציין בית המשפט כי טענתה העיקרית של המערערת הייתה אפליה בין עולים חדשים לבין אזרחים מלידה. מדיניות המשרד לחייב עולים חדשים ליצור קשר עם ישראל לפני קבלת דרכון נועדה למנוע שימוש לרעה בדרכון. למרות שבית המשפט הכיר במורכבות הפוטנציאלית של הגדרת קשר זה, הוא מצא את ההבחנה בין מהגרים לבין אזרחים מלידה סבירה. פסק הדין מדגיש את הצורך בגישה עקבית בכל המצבים בהם מעורבים אזרחים ישראלים שלא "השתקעו" בישראל. בית המשפט הציע למשרד הפנים לגבש כללים ברורים ושקופים, רצוי באמצעות תקנות שיאושרו על ידי הממשלה והפרלמנט. הדבר לא נעשה מאז חקיקת סעיף 6א לחוק הדרכונים, המקנה לשר הפנים סמכות להנפיק דרכונים לאזרחים השוהים בחו"ל. נסיבותיו המיוחדות של המערער, המחזיק באזרחות רוסית ולא השתקע בישראל, אינן מצדיקות סטייה מהמדיניות שנקבעה. לפיכך, הערעור נדחה. השופט דנציגר והשופט עמית הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי השופטת ברק-ארז.