ע"א 8550/23

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט ערעור שעניינו הליך פשיטת רגל, בנימוק של כישלונות חוזרים ונשנים של המערערת לקיים את החלטות בית המשפט וחוסר שקידה בהסדרת חובות. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, ערכאת הערעור לא ששה להתערב בשיקול הדעת הרחב של בית המשפט לחדלות פירעון, שחוזק בהיכרותו רבת השנים של בית המשפט המחוזי עם המערער, שנמשכה 13 שנים. הליך פשיטת רגל מציע לחייב הזדמנות להקל על הנטל הכלכלי אם הוא פועל בתום לב; עם זאת, המערערת נכשלה שוב ושוב בעמידה בציפיות אלה, הזניחה מועדים, ביקשה הארכות מוגזמות ולא התייחסה כראוי לחובות המס והביטוח הלאומי. על אף צבירת כספים בהתאם לתוכנית פירעון שתוקפה בשנת 2018, נקבע כי המערערת אינה זכאית לפטור בשל אי עמידה בדרישות להפחתת חובות בחוק הקדימות. טענת המערערת בדבר שיפור החריצות, במיוחד לאחר שינוי בייצוג המשפטי, נמצאה לא מדויקת, שכן נמשכו הכשלים המתמשכים בטיפול בזמן בפערי מע"מ וביטוח לאומי. בסופו של דבר לא מצא בית המשפט עילה לשנות את פסק דינו של בית המשפט המחוזי או את עונשו של המערער, ואיפשר בקשה עתידית אפשרית לפשיטת רגל בתנאים ספציפיים. השופטים ד' מינץ וט' י' וילנר הסכימו עם החלטתו של השופט נעם סולברג, וקבעו כי אין לפסוק הוצאות בשל טענות שאין עליהן ערעור.