בש"פ 3262/18

תקציר

הערעור מתייחס להליך פלילי שהתנהל בבית המשפט לנוער בתל אביב נגד אדם שהוגש נגדו כתב אישום בגין שורה של עבירות, בהן סחיטה, דיווח כוזב, קשירת קשר, הלבנת הון, סחר בסמים ותקיפה. חלק מהעבירות בוצעו כאשר הנאשם היה קטין, ואחרות בוצעו לאחר שמלאו לו 19. הערעור מערער על החלטת בית המשפט לנוער לקיים את הדיון בדלתיים סגורות ולאסור על פרסום ההליך. המערערים, עיתונאי ועיתון "הארץ", טוענים כי נוכח חשיבותו הציבורית של המקרה, יש לפתוח את הדלתות ולפרסם את ההליך, לרבות את שמו של הנאשם. נוכחותו של העיתונאי, הם טוענים, חיונית להבאת הנושא לידיעת הציבור. המדינה אמנם הסכימה בתחילה לנוכחותו של העיתונאי, אך בהמשך שינתה את עמדתה, מחשש שכדי לאפשר כניסה לעיתונאי אחד יהיה צורך לאפשר לאחרים להיכנס, מה שלמעשה יפתח את הדלתות – תרחיש שהחוק מבקש להימנע ממנו. בית המשפט קובע כי החוק אמנם מחייב בדלתיים סגורות בבתי המשפט לנוער, אך אין הוא שולל את האפשרות לפרסום חלקי של ההליך. לפיכך, לבית המשפט לנוער צריך להיות שיקול דעת לפרסם פרטים מהדיון, תוך הקפדה על איזון זהיר בין עקרון הפרסום לבין זכויותיו וטובתו של הנאשם, במיוחד בהתחשב באינטרס הציבורי ובהסכמתו החלקית של הנאשם. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי הוראות החוק לקיום דיונים לנוער בדלתיים סגורות הן קוגנטיות, ולכן אין לאפשר לעיתונאים להיכנס לדיונים. באשר לפרסום שמו ופרטיו המזהים של הנאשם, בית המשפט קובע כי אלה צריכים להישאר חסויים. הסכמת הנתבע והוריו אינה השיקול הבלעדי; הגנה על שלומו של הנאשם והבטחת שיקומו הן גם חיוניות, במיוחד נוכח סימני השאלה לגבי כשירותו לעמוד לדין. יתר על כן, חשיפת שמו של הנאשם לא תשרת אינטרס ציבורי כלשהו ולא תגביר את שקיפות ההליכים, במיוחד כאשר העבירות בוצעו בעילום שם תוך שימוש בטכנולוגיה מתוחכמת. לבסוף, בית המשפט מציין כי פרסום שמו של הנאשם בתקשורת זרה אינו מצדיק את הסרת החיסיון בעיתונות הישראלית. לפיכך, הערעור מתקבל באופן חלקי, מאשר את מדיניות הדלת הסגורה אך מאפשר פרסום פרטים מסוימים תוך שמירה על סודיות זהותו של הנאשם.