הפ"ב 52528-05-20

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י. שבח, סג"נ) דחה תביעה לביטול פסק בוררות, תוך שהוא קובע כי מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט. **עיקר המחלוקת:** המבקשת, סופרקום בע"מ (להלן: "סופרקום"), עתרה לביטול פסק בוררות שניתן בשנת 2016 ואושר על ידי בית המשפט בשנת 2018. עילת התביעה שהציגה סופרקום היא טענת תרמית, שלטענתה עומדת בבסיס פסק הבוררות, והיא נעוצה בהסכם ייעוץ שנכרת בשנת 2011 בין המשיבה, און טרק אינובישנס בע"מ (להלן: "און טרק"), לבין חברה בשם Merwell Inc. (להלן: "מרוול"). סופרקום טענה כי הסכם זה היה למעשה הסכם שוחד, שהוסתר ממנה ומהבוררים, וכי פסק הבוררות נשען על הסכם בלתי חוקי זה. **רקע נדרש:** 1. **הסכם הרכישה:** בשנת 2013 רכשה סופרקום מאון טרק את פעילות חטיבת הכרטיסים החכמים שלה. 2. **הסכם הייעוץ (מרוול):** בשנת 2011 נכרת הסכם בין און טרק למרוול, לפיו סייעה מרוול לאון טרק בקידום ענייניה בטנזניה תמורת עמלה. הסכם זה כלל תניית בוררות. 3. **בוררות מרציאנו:** עוד לפני רכישת החטיבה, התגלעה מחלוקת בין און טרק למרוול, ובגינה הגישה מרוול תביעה כספית נגד און טרק בבוררות (בוררות מרציאנו). סופרקום, אשר הייתה מודעת לתביעה, התחייבה להיכנס לנעליה של און טרק בכל הנוגע לתביעה זו. למעשה, סופרקום ניהלה את ההגנה של און טרק בבוררות מרציאנו, מימנה את הוצאותיה ושכר עורכי הדין. 4. **תוצאות בוררות מרציאנו:** מרוול זכתה בבוררות מרציאנו, ואון טרק חויבה לשלם לה סך משמעותי, בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה, שכר טרחת עורך דין והוצאות בוררות. 5. **ערעור על פסק מרציאנו:** סופרקום, בשם און טרק, הגישה ערעור על פסק מרציאנו. גם הערעור נדחה, ואון טרק חויבה בסכומים נוספים. פסק הדין בערעור אושר על ידי בית המשפט והפך חלוט. 6. **פסק בוררות זמיר:** במסגרת סכסוך נפרד בין סופרקום לאון טרק בנוגע להתחייבויות אחרות בהסכם הרכישה, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק בוררות (פסק זמיר) בפני בורר, השופט בדימוס אבי זמיר. פסק זה עיגן מחדש את התחייבות סופרקום לקבל על עצמה את חבותה של און טרק כלפי מרוול, וכן העניק לסופרקום סמכות בלעדית לנהל את ההליכים מול מרוול. פסק זמיר אושר על ידי בית המשפט המחוזי. 7. **התביעה הנוכחית:** סופרקום סירבה לשלם למרוול את החוב שנפסק לטובתה בבוררות מרציאנו. מרוול פתחה בהליכי גבייה נגד און טרק, שאילצו אותה לשלם את הסכום בעצמה. משלא הצליחה לגבות את ההוצאות מסופרקום, הגישה און טרק תביעה חדשה בבוררות (הבוררות החדשה) כדי לכפות על סופרקום למלא את התחייבויותיה. סופרקום, בתגובה, הגישה את התביעה הנוכחית לביטול פסק זמיר, בטענת תרמית ושחיתות בהסכם מרוול. **טענות סופרקום:** * הסכם מרוול הוא הסכם בלתי חוקי ופסול, שנועד להסתיר תשלומי שוחד לבכירי ממשל בטנזניה. * טיבו של ההסכם הוסתר מסופרקום, אף במהלך בדיקת הנאותות, וכן מהבוררים ובית המשפט. * און טרק לא רק שהסתירה מידע, אלא אף שיתפה פעולה עם מרוול מאחורי גבה של סופרקום. * סופרקום לא הייתה מודעת לטיבו של הסכם מרוול בעת חתימת הסכם הגישור. * פסק הבוררות זמיר נסמך על הסכם בלתי חוקי, ולכן דינו להתבטל. * סופרקום טוענת כי התביעה עומדת במבחני "משפט חוזר אזרחי", כפי שנקבעו בהלכת טורג'מן. **טענות און טרק:** * התביעה הוגשה באיחור קיצוני, שכן הראיות והפרטים עליהם היא מתבססת היו ידועים לסופרקום כבר שנים רבות. * יש לדחות את התביעה על הסף מחמת השתק, מניעות ומעשה בית דין, שכן טענות אלו כבר נדחו בתביעה קודמת שהגישה סופרקום. * הסכם מרוול הוא הסכם מסחרי לגיטימי, הכולל התחייבות של מרוול לציות לחוקים הנוגעים לתשלומים אסורים. * סופרקום ביצעה בדיקת נאותות, התוודעה להסכם מרוול, ידעה את זהות בעלי השליטה בו, ולא הוסתר ממנה דבר. * גם אם היה מוכח רבב בהתנהלות מרוול, אין בכך כדי להכתים את הסכם הרכישה או את פסק זמיר. **הכרעת בית המשפט:** בית המשפט דחה את התביעה לביטול פסק הבוררות, תוך קביעה כי מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט. 1. **מועד הגשת התביעה:** בית המשפט קבע כי התביעה הוגשה באיחור קיצוני. סעיף 24(10) לחוק הבוררות קובע כי בקשת ביטול על עילת התרמית יש להגיש תוך 45 יום מיום שנתגלו העובדות המקימות את הבקשה. בית המשפט קבע כי הראיות עליהן נסמכת סופרקום – תצהירו של עו"ד רובינשטיין משנת 2014 ותצהירו של אסף כהן משנת 2019 – היו ידועות לסופרקום שנים רבות טרם הגשת התביעה. למעשה, סופרקום עצמה ניהלה את ההגנה בשם און טרק בבוררות מרציאנו, הייתה מעורבת בעריכת תצהירו של עו"ד רובינשטיין, וכן ידעה על מסמך התגובה בהליך הפירוק עוד מפברואר 2019. 2. **השתק, מניעות ומעשה בית דין:** בית המשפט קיבל את טענת און טרק כי יש לדחות את התביעה גם מחמת השתק, מניעות ומעשה בית דין. סופרקום כבר עתרה בתביעה קודמת לביטול תניית הבוררות, תוך שהיא נסמכת על טענות זהות ועל אותן הראיות. תביעה זו נדחתה, ומשכך, אין מקום להעלות את אותן טענות מחדש, גם אם בהליך אחר (ביטול פסק בוררות במקום ביטול תניית בוררות). 3. **גוף הטענה (תרמית ושוחד):** בית המשפט בחן את טענת התרמית והשוחד לגופה. * **הראיות מיוחסות:** בית המשפט קבע כי הראיות עליהן מסתמכת סופרקום (סעיפים 8 ו-9 לתצהיר רובינשטיין) אינן מוכיחות תרמית או שוחד. הן מתארות התקשרות מסחרית בה מרוול התחייבה לקדם עניינים מול רשויות בטנזניה, אך אין בכך כדי להוכיח מתן שוחד. * **נטל הוכחה:** בית המשפט הדגיש כי טענות לביצוע עבירות פליליות, כגון שוחד, דורשות נטל הוכחה מוגבר, ואין בראיות שהוצגו די כדי לעמוד בנטל זה. * **ידיעת סופרקום:** בית המשפט קבע כי סופרקום הכירה את בעלת השליטה במרוול, רונית הרשקוביץ, ניהלה עמה קשרים עסקיים ואף משא ומתן ליישוב סכסוך. כל הידע שהיה לסופרקום בעניין היה ידוע לה שנים רבות. * **התייחסות לסעיף 57 לתשובת און טרק:** בית המשפט דחה את הפרשנות שסופרקום ייחסה לסעיף זה, וקבע כי הוא התייחס להתנהלותה של מרוול "בכל הזהירות" ובזמן אמת, ולא התייחס להתנהלות העבר או להסכם הרכישה. כמו כן, הסעיף התבסס על טענות שהעלתה סופרקום עצמה. * **עמדת סופרקום בעבר:** בית המשפט הצביע על כך שסופרקום עצמה, בעדותו של המנכ"ל טרבלסי, טענה כי אין להניח ש-OTI (און טרק) ביצעה מעשי שחיתות. 4. **שימוש לרעה בהליכים:** בית המשפט סיכם כי הגשת התביעה, על אף דחיית ההליך הקודם, הסתמכות על ראיות ישנות, והיעדר כל טעם דיוני או מהותי, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, שמטרתו לעכב את ההכרעה בבוררות החדשה. **התוצאה:** בית המשפט דחה את התביעה לביטול פסק הבוררות, וחייב את סופרקום בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 200,000 ₪ לאון טרק. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **חשיבות מועדי ההגשה:** בית המשפט הדגיש את החשיבות הרבה של הקפדה על מועדים להגשת הליכים, הן מטעמי יעילות והן מטעמי טובת בעלי הדין. איחור בהגשת בקשה לביטול פסק בוררות, במיוחד כאשר מדובר בפסק שאושר על ידי בית המשפט, מצריך הצגת טעם בעל עוצמה מיוחדת, שלא הובא במקרה זה. * **מעשה בית דין והשתק:** הפסיקה בנוגע למעשה בית דין והשתק דיוני רחבה. בית המשפט יישם את העיקרון לפיו אין להעלות מחדש טענות שכבר נדונו והוכרעו בהליך קודם, גם אם הן מוצגות באצטלה אחרת. * **מגבלות ביטול פסקי בוררות:** בית המשפט הדגיש כי ביטול פסק בוררות שאושר על ידי בית המשפט הוא חריג שבחריגים, ונדרשות נסיבות חריגות וראיות בעלות פוטנציאל ראייתי ממשי. * **תנאי "משפט חוזר אזרחי":** בית המשפט פירט את שלושת התנאים המצטברים להגשת תביעה לביטול פסק דין חלוט על יסוד טענת תרמית פנימית: תנאי האמינות, תנאי החיוניות, וחובת ההוכחה להתבססות על אירוע לאחר פסק הדין או ראיות חדשות. המקרה לא עמד בתנאים אלו. * **הבחנה בין טענת חשד לבין הוכחת שוחד:** בית המשפט הדגיש כי טענה לשוחד דורשת נטל הוכחה מוגבר, ואין די בהעלאת חשדות או טענות ללא הוכחה מוצקה. * **הפרדה בין התחייבויות:** בית המשפט הדגיש כי גם אם היה מוכח רבב בהתנהלות צד ג' (מרוול), אין בכך בהכרח להכתים הסכם אחר (הסכם הרכישה בין און טרק לסופרקום) או פסקי בוררות שאישרו אותו, במיוחד כאשר ההתקשרות עצמה הוגדרה כ"כשרה ונאותה". * **שימוש לרעה בהליכי משפט:** בית המשפט קבע במפורש כי הגשת התביעה, במצב זה, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, שמטרתו לעכב את ההכרעה ולהימנע מתשלום. **חידוש משמעותי:** החידוש המשמעותי בפסק דין זה הוא הדגש הברור על **חומרת ההשלכות של איחור בהגשת בקשה לביטול פסק בוררות, ועל היכולת לדחות טענות אף לגופן בשל השתק, מניעות ומעשה בית דין, כאשר הן נטענות מחדש לאחר שכבר נדחו או הוכרעו.** בית המשפט מבהיר כי אין להסתתר מאחורי טענות של "התגלות מידע חדש" כאשר המידע היה ידוע למבקש במשך שנים רבות, והוא אף היה שותף פעיל בהליכים שבהם נחשף למידע זה. הפסיקה מדגימה כי בית המשפט לא יאפשר ניצול לרעה של מערכת המשפט, וכי יש חשיבות עליונה לסופיות הדיון, במיוחד בענייני בוררות.