ע"פ 159/22

תקציר

בפסק דין זה החליטה ערכאת הערעור לקבל את הערעור, וקבעה כי העונש המקורי שהטיל בית המשפט המחוזי היה מקל יתר על המידה בהתחשב בחומרת העבירות שביצע המשיב. המשיב הורשע בתקיפה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני באמצעות חפץ חד, עבירות שהעונש המרבי עליהן הוא 10 שנות מאסר. למרות חומרת המעשים, שבוצעו ללא התגרות, הטיל בית המשפט המחוזי עונש של 11 חודשי מאסר בלבד. ערכאת הערעור טענה כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה המקובלת, במיוחד בעבירות על רקע גזעני. עבירות מסוג זה מבטלות בדרך כלל שיקולים של נסיבות אישיות או שיקום בשל השפעתן על שלום הציבור והצורך בהרתעה. זאת ועוד, ערכאת הערעור חלקה על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסוק פיצויים לנפגעים, והדגישה כי נגרם להם נזק משמעותי המחייב טיפול רפואי, ועל כן אין לחייב אותם לתבוע פיצויים אזרחיים. בעקבות זאת החליט ערכאת הערעור להחמיר את עונש המאסר שנגזר על המשיב ל-22 חודשים והורה על פיצוי של 20,000 ₪ לכל נפגע. פסק הדין ציין גם חששות פרוצדורליים בנוגע לשימוש בדו"ח מעצר במהלך גזר הדין, והדגיש כי על בתי המשפט להבטיח כי דוחות כאלה לא ישפיעו על גזר הדין מעבר למטרתם המיועדת. ההחלטה התקבלה בהסכמת השופטים וילנר וגרוסקופף, כאשר פסק הדין הסופי נכתב על ידי השופט אלרון ב-2 במרץ 2022.