ת"א 45252-11-18

תקציר

בעלי נכס פרטי הגישו תביעה נגד שני נתבעים שהסיגו גבול באדמתם ובנו עליה מבנים ללא היתר. המבנים נבנו בחלקם על אדמות התובעים ובחלקם על אדמות העירייה. התובעים דרשו מהנתבעים לפנות את הקרקע ולהרוס את המבנים, וכן דרשו דמי שימוש ראויים. הנתבעים טענו כי יש לראות בהם בעלי רישיון משתמע של הקרקע ולכן זכאים לפיצוי בגין השקעותיהם, המוערכות על ידם ב-570 אלף שקל. כמו כן הגישו תביעה שכנגד לשווי השיפורים שנעשו בקרקע. בית המשפט פסק לטובת התובעים. נמצא כי הנתבעים תפסו חזקה במקרקעין של התובעים בסביבות שנת 2005 והחלו לבנות מבנים ללא היתר שנה לאחר מכן. תקופת העיסוק הקצרה, היעדר כל מצג חיובי מצד התובעים ואופייה הבלתי חוקי של הבנייה פעלו כולם נגד הנתבעים. הם לא נחשבו לבעלי רישיון, ולכן לא היו זכאים לפיצוי על השקעותיהם. גם אם הם היו בעלי רישיון, בית המשפט קבע שהוא עדיין לא יפסוק להם פיצויים כי זה יהיה לא צודק. הנתבעים נהנו מהקרקע במשך שנים מבלי לשלם דמי שימוש, ואף השכירו חלק ממנה לצדדים שלישיים. יתר על כן, התובעים התכוונו להרוס את המבנים ולבנות על הקרקע בעצמם. בית המשפט הורה לנתבעים לפנות את הקרקע ולהרוס את המבנים, גם אם הדבר כרוך בהריסת חלק המבנה הנמצא על אדמת העירייה. כמו כן חויבו לשלם לתובעים דמי שימוש הולמים, בסך כולל של 154,000 ₪. לתובעים נפסק שכר טרחת עורך דין והוצאות בסך 58,500 ₪, שישולמו על ידי הנתבעים ביחד ולחוד. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לעו"ד העירייה שכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪. הסכומים הכספיים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, אחרת הם היו כרוכים בריבית. לנאשמים ניתנה זכות ערעור על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.