ת"צ 59292-01-20

תקציר

בית המשפט קבע כי הדרישות לאישור תובענה ייצוגית אינן מתקיימות במקרה זה. המבקש לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות שהועלו בתובענה יוכרעו לטובת הקבוצה. השאלה המרכזית בדבר סמכותה של המשיבה לחייב בעלי כלי שיט העוגנים במים הטריטוריאליים של ישראל לקבל רישיון אלחוט ימי ישראלי, גם אם הם רשומים תחת דגל זר, נבחנה לעומק. בית המשפט מצא כי לשונו הברורה של החקיקה הרלוונטית, סעיף 4א לפקודת הטלגרף, מטילה חובה רחבה לקבלת רישיון להפעלת תחנת אלחוט בישראל, לרבות כלי שיט הרשומים בישראל, ואינה פוטרת כלי שיט שאינם רשומים בארץ. כמו כן, אין כל אינדיקציה בחוק להסדר שלילי כלשהו עבור כלי שיט הרשומים בחו"ל. זאת ועוד, טענות המבקשת בדבר היותה של המשיבה עומדת בסתירה לתוכנית השרים להפחתת נטל הרגולציה ולאמנות בינלאומיות לא היו מבוססות. התכנית אינה מחייבת מבחינה משפטית, והמבקש לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו בדבר האמנות. כתוצאה מכך, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית, וגם תביעתו האישית של המבקש נדחית. המבקש חויב בהוצאות המשיב בסך 20,000 ₪.