תא"ק 35640/08

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב תאונת דרכים והאחריות המשפטית לפיצויים שבאה בעקבותיה. השאלה המרכזית היא האם מדובר ברכב אחד או במספר כלי רכב, מה שיקבע את המבטחת האחראית לכיסוי הנזקים. אם נקבע כי בתאונה מעורבים מספר כלי רכב, אזי נכנס לתמונה סעיף 3 לתקשי"ר, הקובע כי חברת הביטוח של הרכב בו נסעו הנפגעים נושאת באחריות לפיצוי. עם זאת, אם מדובר ברכב אחד בלבד, אזי חל הכלל הרגיל של סעיף 2(א) לתקשי"ר, ההופך את המבטח של אותו רכב לאחראי הבלעדי. הדיון נסוב סביב פרשנותה של "תאונת דרכים" כהגדרתה בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה, בפרט אם מדובר באדם שנגרם לו נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי, או בשל נזק לרכב החונה במקום בו החניה אסורה. הרכב המדובר חנה פעמיים, מה שהוביל לחסימה כמעט מוחלטת של נתיב הנסיעה, אשר בית המשפט מכיר בכך שהוא מהווה סיכון תעבורתי משמעותי. השופט מגיע למסקנה כי מקום החניה של הרכב אכן מהווה מקום חניה אסור. עם זאת, מאחר ואין ראיות לנזק פיזי לרכב החונה, מרכיב מכריע לביסוס החזקה המרבית על פי התקשי"ר, לא ניתן להתייחס לתאונה ככזו שבה מעורבים מספר כלי רכב. לפיכך, מדובר בתאונת דרכים חד-פעמית, והאחריות מוטלת אך ורק על מבטחו של הרכב הנמלט, במקרה זה, הנתבע. בהתייחסה לשיעורי הריבית שנקבעו בהסכם בין המוסד לביטוח לאומי (התובעת) לבין חברות הביטוח, קובעת השופטת כי הנתבעת פטורה מתשלום הריבית המרבית הנקובה בהסכם עד למועד פסק דין זה. במקום זאת, הריבית "הרגילה" תחול ממועד הדרישה ועד היום. הריבית המקסימלית תיכנס לתוקף 45 יום לאחר מתן פסק הדין ותימשך עד לתשלום בפועל על ידי הנתבע. בנוסף, הנתבע אחראי לכיסוי הוצאות התובע, לרבות סך של 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בצירוף ריבית והצמדה לפי הדין הישראלי.